לשון טובה / רפי זברגר

סנהדרין נו ע''א
 

הקדמה

היום נלמד את המשנה המתחילה בסוף דף נ''ה, ומסתיימת בתחילת דף נ"ו. המשנה עוסקת בדיני מגדף, הנקרא בגמרא בדרך כלל בלשון ''המברך את ה''' בלשון סגי נהור. הסיבה לשימוש בלשון סגי נהור כיוון שלא רוצים לומר בפה שמישהו מקלל את הקדוש ברוך הוא, חס וחלילה, לכן משתמשים כל הזמן בלשון הפוכה. משנה זו היא פירוט של המשנה בדף נ''ג. בה למדנו מיהם הנסקלים, אשר אחד מהם היה ה"מגדף".
 

הנושא

המגדף אינו חייב עד שיפרש השם. אומרת המשנה כי אין אפשרות לחייב את המגדף אם אינו אומר בפיו את שמו המפורש של הקדוש ברוך הוא. לאור זאת, ממשיכה המשנה ומתארת, כיצד חוקרים את העדים על הגידוף:
אמר רבי יהושע בן קרחה: בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי. 
מכיוון שלא רוצים להזכיר שמו של הקדוש ברוך במהלך הדיון המשפטי, אלא רק פעם אחת, וגם מבקשים להימנע מלהזכיר את הפעולה שהנידון עשה (קילל) בכל שלבים המקדמיים של החקירה, לכן שואלים אותם "האם היכה יוסי את יוסי", כשהכוונה היא כמובן האם קלל הנידון את הקדוש ברוך הוא. משתמשים במילה ''יוסי'' כיון שבמילה זו יש ארבע אותיות, כמו בשם המפורש, ובנוסף, יש במילה זו שלוש אותיות מתוך אותיות השם. יש המוסיפים גם כי בגימטרייה של המילה יוסי שווה שמונים ושש, בדיוק כמו הגימטרייה של שם ה'. 
נגמר הדין לא הורגין בכינוי אלא מוציאין כל אדם לחוץ שואלין את הגדול שביניהן ואומר לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין.
לאחר שהכירו כי העדים דוברי אמת, כפי שאמרנו לעיל, הדיינים חייבים לשמוע פעם אחת מה בדיוק אמר הנידון, מוציאים את כל הצופים מחוץ לאולם הדיונים, ומשאירים רק את העדים. שואלים את הגדול שביניהם מהו אמר, והוא מספר להם בדיוק מה שמע, ובשעה זו הדיינים עומדים על רגליהם מפני כבוד הקדוש ברוך הוא, ומבצעים "קריעה" בבגדים שלהם מדין אבלות, על ששמעו שם ה' המפורש ללא צורך אמיתי. 
כדי לא לחזור על שמיעה זו גם משאר העדים אומרת המשנה: והשני אומר אף אני כמוהו והשלישי אומר אף אני כמוהו: השני אשר שמע את הראשון אומר "גם אני שמעתי כמו הראשון", וכן כל שאר העדים, אם ישנם.  
 

מהו המסר? 

למדנו היום, כי בית הדין שואף למזער עד למינימום הנדרש את שמיעת שם ה' המפורש יוצא מפיהם של העדים. לכן רק העד הגדול מוציא זאת מפיו, ושאר כל העדים מאשרים את הנאמר ע''י הראשון. כמו כן, הם גם לא אומרים כי הנידון גידף אלא ''היכה'' , כל זאת כדי לדבר ''בלשון טובה'', ולא לייחס לאנשים דברים לא טובים שעשו.
נשתדל גם אנחנו, במיוחד בימים אלו של חודש התשובה והרחמים, לייחס לאנשים אחרים דברים טובים, ולהמעיט עד כמה שניתן לדבר דברים רעים בכלל, ועל אנשים בפרט.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]