שקול ומאוזן / רפי זברגר

סנהדרין נז ע''ב
 

הקדמה

בדפים האחרונים אנו דנים במצוות החלות על הגויים, המכונים ''שבע מצוות בני נוח''. אחד מן המצוות בהן נצטוו בני נוח היא איסור עריות. במאמר זה נידון בהרחבת איסור זה ע''י חכמים.
 

הנושא

ת"ר "איש" מה תלמוד לומר "איש איש" לרבות את הכותים שמוזהרין על העריות כישראל.
הברייתא מתייחסת לפסוק בספר ויקרא (י''ח, ו') המתייחס לאיסור עריות: אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת ערווה אֲני ה'. לומדת הברייתא מן הכפילות של המילה איש כי גם הכותים (גויים) מוזהרים על איסור עריות מן התורה. שואלת מיד הגמרא:
והא מהכא נפקא מהתם נפקא לאמר זה גילוי עריות.
הרי למדנו בדף הקודם את המקור של כל שבע מצוות בני נח מפסוק אחד (בראשית ב', ט''ז): וַיְצַו ה' אֱלֹקִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. ומן המילה לאמר למדנו על איסור עריות לגויים, אם כן, מדוע צריך מקור נוסף לאותו איסור? עונה הגמרא כי יש לימוד נוסף מ''הפסוק שלנו''.
התם בעריות דידהו והכא בעריות דידן דקתני סיפא בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל
הפסוק בספר בראשית מלמד אותנו על איסור ''עריות שלהם'', של הגויים. ואילו הפסוק שלנו, בספר ויקרא, מלמד כי הגויים אסורים גם בסוג עריות נוסף. לאחר דין ודברים בגמרא, מגיעה הגמרא למסקנה מהו ''הדין הנוסף'' באיסור עריות של גויים: 
אלא אמר רבי יוחנן לא נצרכה אלא לנערה המאורסה דלדידהו לית להו, דדיינינן להו בדינא דידן.
רבי יוחנן פוסק כי הדין הנוסף הוא איסור ''נערה המאורסה''. איסור זה של נערה מאורסה המזנה, אינה קיימת בדיני הגויים, ואינה מחייבת מיתה. לעומת זאת, כידוע, בדיני ישראל היא מחויבת סקילה. אם כן, אומר רבי יוחנן, כי גם בן נוח אשר בא על נערה מאורסה ישראלית, מתחייב בדין סקילה כמו יהודי הבא על נערה מאורסה. 
מוסיף רש''י ומחדד את תוספת האיסור: אבל אין צריך, עדה, עדים והתראה
למדנו בדף הקודם, כי יש הבדלים בין דיני ישראל לדיני גויים גם ב''סדר הדין''. דיני גויים אינם מחייבים בית דין של עשרים ושלושה דיינים, אינם מחייבים שני עדים אלא מספיק עד אחד, ואין צורך בהתראה כדי לחייב מיתה. אומר רש''י אצלנו: למרות שאנו מחייבים את בן נח ב''איסור שלנו'' כאשר הוא בא על נערה מאורסה, ומחייבים אותו סקילה, אך לגבי כל שאר הדינים של ''עדה עדים והתראה'' כפי שהסברנו זה עתה אין דין הגוי כמו אצלנו, וגם כאשר דנים בן נוח הבא על נערה מאורסה, אין צורך בבית דין, בשני עדים ובהתראה. 
 

מהו המסר? 

ניתן לומר כי רש''י מלמד אותנו בתוספת דין המתואר לעיל, עיקרון של '''לא להיסחף''. אמנם למדנו הלכה מסוימת השייכת לבן נוח מהלכות השייכות לעם ישראל, אך "דיו למה שנלמד – ואין להוסיף". למרות שלמדנו הלכה אחת, אין להיסחף ולומר כי בדין זה כל ההלכות של בן נח ''חוזרות'' להיות כמו של יהודי. גם ''בהנהגות החיים'' רצוי לנהוג ''בדרך שקולה ומאוזנת'' ולא להיסחף אחרי תנועות, זרמים, וכיוונים שונים, אלא להיות שקול, אחראי ומאוזן.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]