נכרי ועוסק בתורה
סנהדרין נט ע"א
"ואמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר: (דברים לג) תורה צוה לנו משה מורשה - לנו מורשה ולא להם. - וליחשבה גבי שבע מצות? מאן דאמר מורשה - מיגזל קא גזיל לה, מאן דאמר מאורסה - דינו כנערה המאורסה, דבסקילה.
מיתיבי, היה רבי מאיר אומר: מניין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול - שנאמר (ויקרא יח) אשר יעשה אתם האדם וחי בהם, כהנים לויים וישראלים לא נאמר, אלא האדם. הא למדת: שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! - התם בשבע מצות דידהו".
פירש רש"י: "בשבע מצות דידהו - עוסקין בהלכות אותן שבע מצות להיות בקיאין בהן". אפשר שרצה לומר שמצוות הנכרים היא רק לדעת את הדין, כי עצם מצות תלמוד תורה אין להם. אך אפשר שרצה רק להוציא שלא תפרש "ועוסק בתורה" – מקיים שבע מצוות. א"נ להוציא את הלומד שלא על מנת לקיים דגרע טפי.
ובבית הבחירה למאירי כתב: "אם עסק בתורה שלא לכונת קיום עיקרי מצוותיה אלא שלבו חפץ לירד לידיעת תורתינו ותלמודינו ראוי ליענש מפני שבני אדם סבורים עליו שהוא משלנו מתוך שרואין אותו יודע, ויבואו לטעות אחריו. ומ"מ כל שהוא עוסק בעיקרי שבע מצות ובפרטיהם ובמה שיוצא מהם אף על פי שרוב גופי תורה נכללים בהם מכבדין אותו אפילו ככהן גדול שאין כאן חשש לטעות אחריו שהרי אף בשלו הוא עוסק וכל שכן אם חקירתן על דעת לבא עד תכלית שלימות תורתינו עד שאם ימצאנה שלימה יחזור ויתגייר. וכל שכן אם עוסק ומקיים עיקרי מצותיה לשמה אף בשאר חלקים שבה שלא משבע מצות".
בלשונו "שהרי אף בשלו הוא עוסק" ביאר שהאיסור קיים רק במצוות שאינם שלו, כלומר חוץ משבע מצוות, כי משמעות הפסוק שנחשב לו כגזל או כבא אל נערה המאורסה שאינה שלו.
וכן משמע בדרשה שבמסכת חגיגה דף יג ע"א: "אמר רבי אמי: אין מוסרין דברי תורה לנכרי, שנאמר (תהלים קמז) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". מדובר רק במשפטים שאינם עבורם – 'בל ידעום'. וכך דעת התוספות שם ותוספות הרא"ש בסנהדרין ועוד, שגם הגמרא בחגיגה עוסקת בהלכות. אבל המהרש"א בחגיגה שם שהפסוק 'ומשפטים בל ידעום' עוסק במצוות שלהם ורק סודם לא נמסר להם, והאיסור בפסוק זה הוא על מסירת טעמי מצוות.
על פי הנ"ל מבוארים גם דברי המאירי במשך – מנין לו ההיתר אם "עוסק ומקיים עיקרי מצותיה לשמה"? אלא שמשמעות הדרשה שאין איסור אלא בדרך גזילה – שמנסה לנכס את התורה לעצמו, או כשמזיק לה ומעוות אותה.
קרוב לדברי המאירי כתב בשו"ת הרמב"ם סימן קמט: "ומותר ללמד המצות לנוצרים ולמשכם אל דתנו, ואינו מותר דבר מזה לישמעאלים, לפי מה שידוע לכם על אמונתם, שתורה זו אינה מן השמים, וכאשר ילמדום דבר מן כתוביה (וימצאוהו) מתנגד למה שבדו הם מלבם לפי ערבוב הסיפורים ובלבול העניינים אשר באו להם, (הרי) לא תהיה זו ראיה אצלם, שטעות בידיהם, אלא יפרשוה לפי הקדמותיהם המופסדות ויוכלו להשיב עלינו בזה בטענתם ויטעו כל גר וישראל, שאין לו דעת, ויהיה זה מכשול לישראל האסורין ביניהם בעונותם. אבל הערלים מאמינים בנוסח התורה שלא נשתנה, ורק מגלים בה פנים בפרושם המופסד ומפרשים זאת בפירושים, שהם ידועים בהם, ואם יעמידום על הפרוש הנכון, אפשר שיחזרו למוטב. ואפילו לא יחזרו, כשרוצים שיחזרו, לא יבוא לנו מזה מכשול ולא ימצאו בכתוביהם דבר שונה מכתובינו".
