הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
פוק תני לברא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין סב ע"א
תני רבי זכאי קמיה דרבי יוחנן: זיבח וקיטר וניסך והשתחוה בהעלם אחד - אינו חייב אלא אחת.
אמר ליה: פוק תני לברא!
אמר רבי אבא: הא דאמר רבי זכאי - מחלוקת רבי יוסי ורבי נתן. דתניא: הבערה ללאו יצאה, דברי רבי יוסי. ורבי נתן אומר: לחלק יצאה. למאן דאמר הבערה ללאו יצאה –
1.
רבי זכאי ציטט ברייתא לפני ר' יוחנן
2.
רש"י מסכת סנהדרין דף סב עמוד א: "פוק תני לברא - דטעות הוא, ולקמן מפרש טעמא"
רבי יוחנן אמר לו שזו טעות.
3.
יש פרשנים שטוענים שלכל אמורא היתה לשון ייחודית. ולשון זו של "פוק תני ברא" הינה ייחודית לר' יוחנן.
ברוב הש"ס [מתוך 9 מופעים] מדובר באמת דווקא על רבי יוחנן.
ישנם ביטוים שנמצאים בהוראה מסוימה ובתנאים ידועים רק על יד חכם פלוני או בפי חכם פלוני,
כגון "מגדף" - ע"י רבי אבהו,
"לייט" - ע"י אביי,
"פוק תני לברא" - בפי רבי יוחנן,
" מתניתין קשיתיה" - בפי רבא,
וכיוצא בזה..
4.
חשוב להסביר שהביטוי של רבי יוחנן "פוק תני לברא" שמשמעותו שהברייתא שהובאה בפניו אינה אמינה הוא הביטוי המשמעותי ביותר בהשוואה ללשונות הייחודיים של שאר האמוראים.
ביטוי זה מדגיש את סמכותו של רבי יוחנן לקבוע לדורות איזו ברייתא "אינה חוקית".
4.1
כמו כן יש להדגיש שתמיד אמר זאת רבי יוחנן על ברייתות שהובאו בפניו על ידי אמוראים [ר' זכאי; רבי אבהו]
5.
חידושי הריטב"א מסכת שבת דף קו עמוד א:
וכיון שכן הא דאמר ליה ר' יוחנן חובל ומבעיר אינה משנה לא בעי למימר שלא נשנית ולא אמרה שום אדם, אלא לומר שאינה הלכה משום דר' יהודה פליג עליה וקיי"ל כותיה
משמע מהריטב"א הנ"ל , שאין הכוונה בדברי רבי יוחנן לומר שברייתא זו לא נשניתה על ידי החכמים [כמשתמע מרש"י בסוגייתנו], אלא כוונתו לומר רק שברייתא זו לא נפסקה להלכה מפני שתנאים אחרים חולקים עליה.
5.1
גם משמע מדברי הריטב"א שרבי יוחנן הכיר [או אף קבע בעצמו] את הכלל ש"רבי יהודה ורבי מאיר הלכה כרבי יהודה"
5.2
אבל באמת נראה שאין הכרח שהריטב"א חולק על רש"י כי יתכן לומר שהריטב"א מתייחס דווקא לניסוח בגמרא - כבבבלי מסכת שבת דף קו עמוד א - "פוק תני לברא, חובל ומבעיר אינה משנה. ואם תמצא לומר משנה..." שמתאים לומר שמדובר בשאלה אם אותה משנה נפסקה להלכה או לא.
6.
בהמשך הסוגיה יש בגמרא דיון נרחב האם באמת דעת הברייתא חולקת על כל התנאים או שמא היא סוברת כאחד התנאים [ר' יוסי] בהלכות שבת.
7.
רמב"ם הלכות שגגות פרק ז הלכה א:
המשתחוה לע"ז וניסך וקיטר וזיבח בהעלם אחת חייב ארבע חטאות, וכן אם פיער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס בהעלם אחת, חייב שתים, וכן כל כיוצא בזה יהא חייב על כל עבודה ועבודה, במה דברים אמורים בשהזיד בע"ז ושגג בעבודות אלו, אבל אם הזיד בעבודות אלו ושגג בע"ז אינו חייב אלא חטאת אחת, כיצד ידע שזו ע"ז ושאסור לעובדה אבל לא ידע שההשתחויה והניסוך עבירה והשתחוה וניסך חייב שתים, ידע שאלו עבודות הן ואסור לעבוד בהן לאל אחר ולא ידע שזו ע"ז לפי שלא היתה של כסף וזהב ועלה על דעתו שאין קרויין ע"ז אלא של כסף וזהב ועבדה בכל העבודות אינו חייב אלא חטאת אחת.
הוא פוסק כרבי יוחנן, שלא קיבל את הברייתא של רבי זכאי בסוגייתנו.
8.
כסף משנה הלכות שגגות פרק ז הלכה א:
[א] המשתחוה לע"ז וכו'. בפ' ד' מיתות תני ר' זכאי קמיה דר"י זיבח וקיטר וניסך והשתחוה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת א"ל פוק תני לברא ורב יוסף סבר כר"י ואמרינן בתר הכי דר' אמי ס"ל כר' זכאי ואביי דבתראה הוא פליג עליה הילכך קם לה הלכתא כר"י. ומה שכתב בד"א בשהזיד בע"ז וכו' שם אמרינן ועשה מאחת מהנה וכו' אחת שהיא הנה זדון ע"ז ושגגת עבודות הנה שהיא אחת שגגת ע"ז וזדון עבודות האי שגגת ע"ז היכי דמי ואסיקנא באומר מותר ואף על גב דבתר הכי אמרינן דלא מצית מוקמת האי קרא בע"ז מ"מ דינא קושטא הוא דזדון ע"ז ושגגת עבודות אינו חייב אלא אחת ושגגת ע"ז וזדון עבודות חייב על כל אחת ואחת:
הלכה כרבי יוחנן מפני שאביי סובר כמותו
9.
ובהמשך הגמרא:
אלא גבי שאר מצות דאינו חייב אלא אחת היכי דמי
- דאכל חלב וחלב,
דכוותה גבי שבת - דעבד קצירה וקצירה,
הכא חדא מיחייב, והכא חדא מיחייב!
והיינו דאמר ליה פוק תני לברא.
כלומר, דברי רבי יוחנן "פוק תני לברא" נאמרו על הלכה אחרת ולא על ההלכה הראשונה לעיל בסעיפים 1 ואילך.
10.
לפי האמור לעיל בסעיפים 8-9 נראה יותר לא כרש"י אלא כריטב"א - לעיל בסעיף 5, שמשמעות הביטוי "פוק תני לברא" היא שאין לפסוק כמו אותה ברייתא, ולא שרבי יוחנן טען שאין ברייתא כזאת.
