מעלת האמת / רפי זברגר

סנהדרין סב ע"ב - סג ע''א
 

הקדמה

היום נעסוק בדבריו של ר' אמי אשר נאמרו בדף ס''ב במסגרת דיון על הברייתא אשר ציטט בן זכאי לרבי יוחנן (הרחבה במאמר על הדף הקודם).  
 

הנושא

גופא, אמר ר' אמי: זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. 
רב אמי אמר שאם אדם עשה בשוגג מספר פעולות של עבודה זרה כמו זביחה (שחיטה), הקטרה (הקטיר קרבן לעבודה זרה) וניסוך (ניסך נסך לעבודה זרה), למרות שעשה מספר פעולות, אינו מתחייב אלא רק קרבן אחד (שוגג מחייב קרבן). 
אמר אביי: מאי טעמא דר' אמי אמר קרא (שמות, כ', ד'): לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, הכתוב עשאן כולן עבודה אחת.
אביי מסביר ואומר כי מקור דינו של רבי אמי הוא מהפסוק בספר שמות המשתמש במילה תָעָבְדֵם, מילה החוזרת מספר פעמים בפסוקים האוסרים על עבודה זרה. כל אחד מהפסוקים בא ללמד משהו על איסור עבודה זרה, ואחד מהפסוקים מלמד כי כל העבודות נחשבות לעבודה אחת, כך שאם עשה כמה פעולות בהיעלם אחד (לא נודע לו בין פעולה לפעולה כי אסור לעבוד עבודות אלו) חייב רק קרבן אחד. 
מקשה מיד הגמרא על דברי אביי: ומי אמר אביי הכי, והאמר אביי: שלש השתחואות בעבודת כוכבים למה? אחת לכדרכה, ואחת שלא כדרכה ואחת לחלק? 
דבריו של אביי כאן תמוהים לגמרא, שכן, במקום אחר אמר דברים אחרים. אביי הסביר את שלושת הפסוקים בתורה בהם התורה מזהירה על איסור עבודה זרה: בעשרת הדברות, בפרשת משפטים (שמות, כ''ג) ובפרשת כי תשא (שמות ל''ד). מסביר אביי כי פעם אחת התכוונה התורה לאסור עבודה כדרכה – עבודה שנוהגים לעשותה. פעם שנייה ללמד כי גם עבודה זרה שלא כדרכה (לא נהוג לעבוד כך) גם כן נאסרה. והפסוק השלישי מלמדנו "לחלק". זהו מושג שהכרנו בהלכות שבת לגבי הפסוק האוסר ''הבערה'' בשבת. דעה אחת מסבירה את הלימוד מפסוק זה, כי אם אדם עושה מספר עבירות בשבת מתחייב על כל אחת ואחת. כמו בשבת, כך גם בעבודה זרה. מלמדנו אביי, כי אם אדם עושה מספר פעולות של עבודה זרה בשוגג, הריהו מתחייב מספר קרבנות כמספר הפעולות שביצע. 
אם כן, שואלת הגמרא, כיצד יכול אביי לומר כי מתחייב רק בקרבן אחד, כאשר ביצע מספר פעולות של עבודה זרה, והרי הוא בעצמו אמר שחייבים על כל פעולה ופעולה.
עונה הגמרא: לדבריו דרבי אמי קאמר וליה לא סבירא ליה.
תשובה מעין זו מצאנו במספר מקומות בש''ס, אשר משמעותה כי החכם אמנם הסביר חכם אחר, אבל הוא עצמו לא סובר כך. אביי הסביר את מקורות של רבי אמי, אך הוא בעצמו חולק על רבי אמי, וסובר כי אם אדם מבצע מספר פעולות של עבודה זרה, מתחייב על כל אחת ואחת. 
  

מהו המסר?  

למדנו היום על גדולתם של חכמים. היכולת לבוא ולהסביר ולתת טעם להלכה של חכם אחר, החולק על דעתו, היא מעלה גדולה ויפה עד מאוד. נשים לב למצב, אביי חולק על רבי אמי. לא רק שאינו יוצא ''בשצף קצף'' על בר הפלוגתא שלו, אינו מראה ומוכיח באלף עדים כי דעתו האישית נכונה ודעת חברו אינה נכונה, לא רק שלא עושה כך, אלא מגדיל ומסביר את דעתו של בר הפלוגתא שלו.
זוהי עדות ל"מעלת האמת" והחברות האמיתית והכנה בין החכמים. שומע דעת חברו, מנסה להבין ולהסביר ולתת מקור לדבריו, למרות שהוא עצמו חולק עליו מכל וכל.
נלמד ללכת בדרך האמת הזאת, ולנסות ולסנגר גם על החולקים עלינו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]