חידות וחידודים על הדף / אריה פלהיימר

סנהדרין סב-סח

1. מי הוא זה ואיזה הוא:

א. קבוצה של עשרות אנשים, שצמה יום שלם בעוד כל הציבור אוכל ושותה כרגיל?
ב. מלך יהודה, שהוא בבחינת "אוד מוצל מאש"?
ג. שתרנגולים הושפעו מישיבתו במחבוש?
ד. ידוע שאיננו ידוע כיום?
ה. השניים, שהיו יצירתיים ביותר, עד כדי בריאת בעל חיים?
ו. שסבר, שבעל הבית השתגע?
 

2. השלם:

א. "מלאכת מחשבת ....... תורה".
ב. "מובילנא מאניה בתריה לבי ..........".
ג. "אין ....... על לאו שבכללות".
ד. "אבידתו ואבידת ....... שלו קודמת".
ה. ....... תורה ......... בני-אדם".
 

3. שונות:

א. באסוציאציה לביטוי "קוצו של יוד", היכן בענייננו יש דיון על מעין קוצו של וי"ו?
ב. היכן בענייננו בא לידי ביטוי הפתגם "כל המוסיף גורע"?
ג. לעיתים מזומנות נשמעות טענות נגד ראשי הציבור על ניכורם מהציבור הרחב. איזו הלכה בענייננו נועדה, בין השאר, למנוע תופעה זו?
ד. ישנם המסתייגים מהשם הפרטי "ענת", המזכיר שם של עבודה זרה. מה הבסיס לכך בענייננו?
ה. איזהו קורבן, שאם הוקרבו שניים ממנו לא עבר על לאו, בעוד על אחד אכן עבר?
ו. מעין "אקטיביזם שיפוטי" בענייננו מניין?
 

תשובות

1. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. "ר' עקיבא אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום ת"ל לא תאכלו על הדם", ס"ג. 13 למטה.
ב. המלך חזקיהו, ש"ביקש אביו לעשות לו כן(=להעבירו למולך)אלא שסכתו אמו סלמנדרא", ס"ג: 10 למטה.
ג. היצר הרע, שחבשוהו לשלושה ימים, וכתוצאה מכך "איבעו ביעתא בת יומא לחולה ולא אשכחו", ס"ד. 8 מתחת להתרחבות.
ד. "יִדּעוני זה המניח עצם יַדּועַ בפיו והוא מדבר מאליו"ׁׁ(ס"ה:11 למעלה): הכוונה, כמובן, לעצם של בעל חיים הקרוי יַדּועַ, שאיננו מוכר לנו היום.
ה. (בתרגום מארמית)"רב חנינא ורב אושעיא היו יושבים בכל ערב שבת ועוסקים בספר יצירה ובוראים עגל משולש ואוכלים אותו", ס"ה:7 למטה.
ו. הורקנוס, בנו של ר' אליעזר, שנכנס סמוך לשבת לחלוץ את תפיליו של אביו החולה ונתקל בהתנגדותו העזה לכך, הסיק מכך "כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה", ס"ח. 6 למעלה.

2. השלם:
א. "מלאכת מחשבת אסרה תורה", ס"ב: בסוף.
ב. "מובילנא מאניה בתריה לבי מסותא", ס"ב: למטה.
ג. "אין לוקין על לאו שבכללות", ס"ג. בשליש התחתון.
ד. "אבידתו ואבידת אביו שלו קודמת", ס"ד: 3 לפני ההתרחבות.
ה. "דברה תורה כלשון בני אדם", ס"ד: בסוף.

3. שונות:
א. "אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל כלייה", ס"ג. באמצע.
ב. על תוספת האות וי"ו הנ"ל, שכביכול בגללה ניצל עם ישראל מכלייה, מקשה ר"ש בר יוחאי: "והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנאמר בלתי לה' לבדו", ס"ג. מתחת לאמצע.
ג. ראה בפרק הראשון, תשובה א.
ד. "ושם אלהים אחרים לא תזכירו...לא ישמע על פיך שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו וכו'", ס"ג: 7 למעלה.
ה. "העביר כל זרעו (=למולך)פטור שנאמר מזרעך ולא כל זרעך", ס"ד: 11 למעלה.
ו. במקרה של מסית לעבודה זרה מכמינין לו עדים, דהיינו, יוזמים את הפללתו במטרה לדונו למוות, ס"ז. באמצע המשנה.


המחבר מוכן ברצון לשלוח את החידון ישירות לדוא"ל הפרטי, ואף ישמח לקבל הארות והערות. את הבקשה יש להפנות ל [email protected]