חצי הכוס המלאה / רפי זברגר

סנהדרין  קט ע''א
 

הקדמה

במסגרת דיוני הגמרא על תקופת דור המבול, עליה נאמר במשנה כי לאנשיה אין חלק לעולם הבא, הביאה הגמרא את הדיון בין אליעזר, עבד אברהם, לשֵם, בנו של נוח, בעניין האתגר הגדול של האכלת כל החיות בתוככי התיבה במשך שנה שלימה. לאחר מכן, הביאה הגמרא דיון נוסף בין אליעזר ושם, על הצלחת אברהם להציל את לוט במלחמת ארבעה מלכים נגד חמישה. אליעזר סיפר לשם, שניצלו בעזרת עפר הארץ.
ולאחר שהבאנו סיפור על עפר הארץ, מביאה הגמרא את סיפור הידוע של נחום איש גמזו, גם שם מוזכר עפר הארץ. נחזור על הסיפור וננסה ללמוד ממנו מספר מסרים.
 

הנושא

נחום איש גם זו הוה רגיל דכל דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה – נחום איש גמזו, היה אומר על כל מה שקרה לו: גם זו לטובה. יום אחד הצטרכו ישראל לשלוח ''דורון'' לקיסר. חשבו את מי לשלוח ל''משימה מסוכנת זו''? והחליטו:
נשדר בהדי נחום איש גם זו דמלומד בנסים הוא. אין מתאים מנחום איש גמזו אשר ''מלומד בניסים''.
בדרך לקיסר עצר בלילה בפונדק מסוים, ושם נשאל מה יש לו בארגז אותו נשא. ענה להם נחום איש גמזו, כי זהו ה''דורון'' אותו הוא עתיד להביא למלך. 
קמו בליליא, שרינהו לסיפטיה ושקלו כל דהוה גביה ומלנהו עפרא – בעת שנתו של נחום איש גמזו, הוציאו אנשי המקום את כל האוצרות היקרים שהיו בתיבה, והכניסו במקומם עפר. נחום איש גמזו לא שם ליבו לכך והביא תיבה מלאה בעפר כדורון למלך. תגובת המלך לא אחרה לבוא: אמר אחוכי קא מחייכי בי יהודאי אפקוהו למקטליה.
היהודים רוצים לצחוק ולשים אותי ללעג ולקלס, מיד ציווה להוציא את נחום איש גמזו למיתה. תגובתו של נחום כהרגלו היתה: גם זו לטובה. הגיע ''אליהו'' לאותו מקום והיה נראה כאחד מעבדי המלך. אמר אליהו למלך: 
דילמא האי עפרא מעפרא דאברהם אבינו הוא, דהוה שדי עפרא הוו חרבי גילי הוו גירי – אולי עפר זה הינו ''עפר עם יכולות'' כמו עפרו של אברהם אבינו, אשר נלחם כנגד ארבעה מלכים על מנת להציל את לוט. במלחמה זו זרק אברהם עפר כלפי האויבים, העפר הפך להיות ''חרבות'' והם הפכו לחיצים אשר נורו על האויב והרגוהו. 
עיילוהו לבי גנזא אמרי שקול דניחא לך מלייה לסיפטא – משראה המלך את הצלחתו במלחמה בעזרת העפר שהביא נחום איש גמזו, ציווה להביאו לבית גנזיו של המלך והתיר לו לקחת כל אשר ירצה, מלא נחום איש גמזו את תיבתו בזהב ונפרד מן המלך ב''תופים ובמחולות''. בדרכו בחזרה פגש את מארחיו בפונדק בו עצר בדרך הלוך ואז: 
אמרו ליה הנך דיורי מאי אמטית לבי מלכא אמר להו מאי דשקלי מהכא אמטאי להתם. התעניינו מה ''הביא'' נחום איש גמזו למלך, והוא ענה להם: מה שלקחתי מכאן הבאתי למלך. הבינו שהעפר שהם שמו בתיבה שלו ''עשה את שלו" ואז: שקלי אינהו אמטו להתם - קטלינהו להנך דיורי. לקחו גם הם עפר והביאו למלך. המלך ''ניסה'' להפעיל את עפרם, כמו שעשה עם עפר נחום איש גמזו, אך כמובן ללא הועיל, ולאחר מכן צוה המלך להרוג את הפונדקאים. 
 

מהו המסר?

1. גם כשהמצב הוא ''על הפנים'', כמו שהיה לנחום איש גמזו, בהביאו למלך עפר שלכאורה נטול משמעות, אין להיכנס למרה שחורה. יש לחשוב טוב, ואז ''סוף הטוב להגיע''. שהרי אנו מאמינים בהשגחה פרטית, ואם רצון הבורא להיטיב לנו, הדבר אכן יקרה. ואם חס וחלילה לא יקרה – זהו רצון הא-ל ועלינו לקבל זאת בלב שלם.
2. ''לא כל יום פורים'' ולא כולם חוגגים באופן שווה. הצלה של אחד, אינה מהווה ביטוח, שגם כך יקרה לשני. נחום איש גמזו, היה ''מלומד בניסים'', בעל זכויות רבות, ולכן המשיך לקרות לו ניסים גם בעתיד. לאנשים אחרים, אין הדבר מובטח כלל וכלל. אנו צריכים לדעת כי, אדם מאמין באמונה שלימה כמו זו של נחום איש גמזו, הסיכוי לברכה והצלחה עולה אצלו לאין שיעור.
3. צניעות – כאשר המלך נתן לנחום איש גמזו ליטול מבית גנזיו כל אשר יבקש, ''הסתפק'' והחזיר את המצב לקדמותו, ומילא את תיבתו בזהב, כפי שהיה בעת לכתו. ''לא לקפוץ'' ולא לחמוד יותר מידי.
4. בהמשך לתובנה הראשונה – יש לראות תמיד, אבל תמיד, את החצי כוס המלאה. בכל מצב יש חצי כוס מלאה. גם אם נראה מצב על הפנים – יש צדדים חיוביים שניתן להעצים אותם ולראות דרכם את מה שעובר עלינו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]