טעיתי / רפי זברגר

מכות ב ע''א-ע"ב
 

הקדמה

היום אנו מתחילים בשעה טובה ומוצלחת מסכת מכות, העוסקת בדיני מלקות האמורות בתורה – עונש של שלושים ותשע מלקות, הניתנות לאדם העובר על לא תעשה בתורה. המשנה הראשונה מתחילה בדיני עדים זוממים. עד זומם הוא עד אשר העיד עדות שקר, שלאחר עדותו באו עדים אחרים ואמרו, כיצד אתה יכול להעיד על מקרה שראית במקום פלוני ובשעה פלונית, והרי אתה היית עמנו באותה שעה במקום אחר לגמרי. התורה האמינה במקרה זה לעדים השניים, והפכה את העדים הראשונים להיות ''עדים זוממים'' שעונשם כתוב בתורה (דברים, י''ט, י''ט): וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. דין ''כאשר זמם'' קובע שהעדים מקבלים את העונש בדיוק מה שהם "זממו" לעשות בעקבות עדותם. 
משנה הראשונה עוסקת במקרי יוצאי דופן, בהם אנו לא מכילים את הדין של ''כאשר זמם'', ובמקום זה – מקבלים העדים עונש מלקות. 
הדוגמא הראשונה במשנה: כיצד העדים נעשים זוממין מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה, אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה ארבעים.
 

הנושא

שואלת הגמרא מניין למדה המשנה את הדין הראשון במשנה, כי עדים אשר זממו להפוך כהן להיות ''בן גרושה'' ולפוסלו מן הכהונה אינם נפסלים בעצמם מן הכהונה (אם הם כהנים)?
עונה רבי שמעון בן לוי: דאמר קרא (דברים יט-יט): וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם - לוֹ ולא לזרעו
אם אמנם נפסול את העדים, הרי שגם זרעם יהיה פסול (גם בן חלל הינו חלל) והתורה קבעה כי רק הוא פסול ולא זרעו.
ממשיכה הגמרא ומקשה: וליפסלוהו לדידיה ולא ליפסלו לזרעיה – אולי ''נחליט'' כי רק הוא פסול ולא זרעו?
עונה הגמרא: בעינן כאשר זמם לעשות וליכא. אם נפסול רק את העדים ולא את זרעם, אין זה כַּאֲשֶׁר זָמַם, שהרי הם זממו להפוך את הנידון להיות חלל, ואם הוא חלל גם זרעו של הנידון יהיה חלל. אם נעניש רק אותו ולא את זרעו, הרי שלא קיימנו את הדין של כַּאֲשֶׁר זָמַם, ולכן אין זה אפשרי. 
תשובה אחרת לשאלתנו עונה בר פדא: ק''ו - ומה המחלל אינו מתחלל, הבא לחלל ולא חילל אינו דין שלא יתחלל.
בר פדא אומר שיש סברה העומדת מאחורי הדין של המשנה. כהן אשר נושא גרושה האסורה עליו, מחלל את זרעו, והבנים שייוולדו לו הינם חללים. אבל הוא בעצמו אינו נעשה חלל, ויכול להמשיך ולעבוד בבית המקדש. 
אומר בר פדא, אם האדם שבעצמו מחלל (כהן הנושא גרושה) אינו מתחלל, הרי קל וחומר לעדים זוממים אשר העידו על כהן שהוא בן גרושה, ולפי זה היה צריך להיות מחולל, אבל בסופו של דבר הוא לא חילל כי הזימו אותו, בוודאי ובוודאי שאינו ייהפך להיות חלל. רבינא מתקיף על תשובה זו של בר פדא ואומר: 
אם כן, בטלת תורת עדים זוממין: מה הסוקל אינו נסקל, הבא לסקול ולא סקל אינו דין שלא יסקל.
נקדים ונאמר כי בעדים זוממים יש דין לא סטנדרטי בכלל, וזהו חידוש שהתורה מחדשת: העונש שעדים זוממים מקבלים כמו שהם זממו לבצע לנידון, הם מקבלים אך ורק אם טרם בוצע גזר הדין, והנידון עוד לא קיבל את עונשו. אז, ורק אז, העדים הזוממים מקבלים את עונשם. אך אם כבר ביצעו את גזר הדין, והנידון כבר קיבל את עונשו בעקבות העדות של העדים הזוממים, אין העדים מקבלים את עונשם ולא מבצעים בהם כַּאֲשֶׁר זָמַם. 
אומר רבינא: אם נקבל את הקל וחומר שעשה בר פדא, הרי נוכל לעשות בכל עדים זוממים קל וחומר דומה ולפתור את כל העדים הזוממים מעונש. נאמר כך: אם בוצע גזר הדין של הנידון, אמרנו כרגע שהעדים אינם חוטפים את עונשם, אם כך, נאמר קל וחומר שאם לא בוצע גזר הדין, ועדיין לא נענש הנידון, בוודאי ובוודאי שלא צריך להעניש את העדים. אבל אנו יודעים שלא כך – העדים כן נענשים אם לא הוצא גזר הדין, לכן דוחה רבינא את הקל וחומר של בר פדא. 
מסיקה הגמרא: אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא. נבטל את הסבר בר פדא ונחזור להסברו הראשון של רב שמעון. 
 

מהו המסר?

המשפט אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא, נמצא לא מעט פעמים בש''ס במצבים מעין אלו. כאשר ישנם שני הסברים בדרך כלל, וההסבר השני אינו מתקבל מסיבה זו או אחרת, הרי אנו חוזרים וסוברים כמו ההסבר הראשון.
במקרה שלנו, החזרה להסבר הראשון יותר ''חזקה'' שכן, הסברו של בר פדא, נראה על פניו כל כך הגיוני, כל כך "סביר ולוגי'', שפשוט קשה מאוד לסגת מהסבר זה ולחזור להסבר הראשון בלבד. אבל בכל אופן אנו עושים זאת, מבינים כי למרות הגיונייותו של ההסבר השני, יש בו בעיה בסיסית, ולכן לא ניתן לקבלו, ואז חוזרים להסבר הקודם.
הקושי לומר טעינו, הוא קושי ידוע ומוכר. אדם ''אוהב'' את טענותיו, הסבריו וחכמתו. קשה לו לעכל כי יש בעיה בדבריו, יש כשל ושגיאה בסיסית המחייבת אותו לחזור בו. מגמרא זו אנו לומדים, כי אין להימנע ממסקנות אלו במקרה הצורך, ולא להתבייש לומר בפה מלא ''טעיתי, ואני חוזר בי''.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]