להוקיר ולכבד / רפי זברגר

מכות ג ע''א-ע"ב
 

הקדמה

למדנו במשנה השנייה בדף כיצד לבצע את אומדן הנזק של העדים הזוממים. נביא את דוגמת המשנה: העדים העידו כי חייב הנידון אלף שקל, וחייב להחזיר את הסכום תוך שלושים יום, ומנגד: הנידון מקבל ומסכים לחוב, אך טוען כי החזרה הייתה לתקופה של עשר שנים. 
פסקה המשנה: אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין נותנן עד שלושים יום, ובין ליתנן מכאן ועד עשר שנים. במילים אחרות, אומדין כמה אדם מוכן לשלם כדי להאריך את זמן הפירעון משלושים יום לעשר שנים. סכום זה רצו העדים הזוממין להפסיד את הנידון. על כך אמר רב יהודה בתחילת הגמרא:
אמר רב יהודה אמר שמואל המלוה את חבירו לעשר שנים שביעית משמטתו. אם אדם הלווה לחברו סכום כסף והתחייב להחזיר לו כעבור עשר שנים, כך שבכל מקרה עבר שנת שביעית אחת לפחות. אומר רב יהודה בשם שמואל, כי השביעית משמטת את החוב, והלווה אינו מחויב להחזיר את ההלוואה. 
 

הנושא

לאחר דין ודברים בדבריו של רב יהודה בשם שמואל (בהמשך יש גרסה אחרת לתוכן דבריו) מביאה הגמרא ברייתא העוסקת בנושא שמיטת כספים, אשר הוזכרה לעיל מספר פעמים.
תנא המלווה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות מל' יום. אם לא הגדירו בשטר ההלוואה את מועד הפירעון, אזי, קובעת הברייתא – אין לפחות משלושים יום, זמן הפירעון המינימלי – שלושים יום.
מסייג זאת רבה בן שני של חנה, אשר למד לפני רב:
הני מילכה במלווה בשטר דלא עבד איניש דטרח דכתב שטר בציר מתלתין יומין, אבל מלוה על פה לא.
רבה אומר מסברה, כי אדם לא טורח לחינם. אם הוא טרח וכתב שטר, לא ייתכן כי תוקף השטר הוא פחות משלושים יום. אבל מוסיף רבה, אם ההלוואה נעשתה בעל פה ללא שטר, בהחלט ייתכן כי תוקף ההלוואה יהיה קטן מחודש.
 

מהו המסר?

רבה לימד אותנו כלל בחיים: אדם לא טורח סתם כך ללא מטרה וללא תכלית. אם ניקח את הכלל הנ''ל, וניישם זאת למשל, על יחס ההורים והמשפחה למעשה של אחד מילדינו.
כיוון שאמרנו כי אדם אינו טרח לחינם, הרי שיש לפרגן לו על אותו מעשה, למרות ש"התוצאה אינה נראית מרשימה כל כך''.
אדם טרח והשקיע – יש לכבד ולהוקיר את ההשקעה. לדעת לומר מילה טובה, עידוד ומחמאה על כל פעולה ופעולה של ילדינו, ובכלל.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]