הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

מכות י ע"א

בבבלי מכות י א נאמר:

"א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה.
וא"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי; אמר לו הקדוש ברוך הוא: כי טוב יום בחצריך מאלף, טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח".

בגמ' במכות ממתואר שדוד שומע שאנשים מחכים שימות כי ידעו שביהמ"ק רק בתקופת שלמה. דוד שמח מכך שרוצים את ביהמ"ק. וה' אומר לו : דוד התורה שלך חביבה יותר מהקרבנות של שלמה בנך.

בבבלי בשבת ל א מתואר הסיפור באופן שונה:

"אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הודיעני ה' קצי! אמר לו: גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם. ומדת ימי מה היא? - גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם. ואדעה מה חדל אני - אמר לו: בשבת תמות. - אמות באחד בשבת! - אמר לו: כבר הגיע מלכות שלמה בנך, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. - אמות בערב שבת! - אמר לו: כי טוב יום בחצריך מאלף. טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח".

בגמ' בשבת מתואר שדוד רצה למות קודם זמנו וה' אומר לו :התורה שלך שווה יותר מאלף עולות של שלמה.
מה המיוחד בלימוד תורה של דוד שהוא קודם לקרבנות של שלמה?

בבבלי מגילה ג א נאמר:

"אמר רב יהודה אמר רב: כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן וישראל במעמדן - כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, תניא נמי הכי: כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן, וישראל במעמדן - כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר מעבודה. ומה עבודה שהיא חמורה - מבטלינן, תלמוד תורה - לא כל שכן? - ועבודה חמורה מתלמוד תורה? - והכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו [וגו'] וישתחו (לאפיו). והיכי עביד הכי? והאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה, חיישינן שמא שד הוא! שאני התם דאמר ליה כי אני שר צבא ה'. - ודלמא משקרי? - גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה. אמר לו: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה! - אמר לו: על איזה מהן באת? - אמר לו: עתה באתי מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק. אמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה. ואמר רב שמואל בר אוניא: גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין. שנאמר עתה באתי! - לא קשיא: הא - דרבים, והא - דיחיד".

מבואר במסכת מגילה שתלמוד תורה של ציבור קודם להקרבת קרבנות, לעומת התלמוד תורה של היחיד שקרבנות עדיפות כלפיו.
ואם כן דוד המלך שתורתו היא תורה ציבורית, תורתו קודמת לעבודת הקרבנות.
וזה הקשר בין שני המימרות של ריב"ל המובאות במכות: ערכה של התורה היא מעל לכל, בזכותם התורה מנצחים במלחמות,שלא לומדים תורה ישר מלאך ה' בא "עתה באתי" כפי שנאמר בתחילת מגילה, ולכן התורה עדיפה על פני הקרבנות.

לעומת הבבלי הירושלמי במו"ק ג ז מספר סיפור שונה לחלוטין:
"ואין דור שאין בו ליצנים ומה היו פריצי הדור עושין היו מהלכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים אימת יבנה בית המקדש אימתי בית ה' נלך והוא אומר אף על פי שהן מתכוונין להכעיסני יבא עלי שאני שומח בלבי [תהילים קכב א] שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. [דברי הימים א יז יא] והיה כי ימלאו ימיך ללכת עם אבותיך אמר רבי שמואל בר נחמן אמר הקדוש ברוך הוא לדוד דוד ימים מליאים אני מונה לך אין אני מונה לך ימים חסירין. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש לא להקריב בתוכו קרבנות חביב עלי משפט וצדקה שאת עושה יותר מן הקרבנות מה טעמא [משלי כא ג] עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח".

הירושלמי מתאר שהליצנים באו וצחקו על דוד., הליצנים כמובן שסווים את דבריהם במעטפת של צדיקות, ה' אומר לדוד לאחר שרואה שדוד שמח למרות שמכוונים להכעיסו: דוד המשפט והצדקה שלך גדולים בעיני מקרבנות שלמה.
במילים אחרות הירושלמי מדגיש את המשפט הציבורי של דוד כמלך וגם את הצדקה שלו.
בניגוד לבבלי שמדגיש את הצד הרוחני, הירושלמי מדגיש את הצד החברתי, בסיסי.

הבבלי בסוכה מט ב לומד את הפס' של הירושלמי באופן שונה:

"אמר רבי אלעזר: גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות, שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח".

את אותו פס' שהירושלמי מביא להדגיש את עניין חשיבות המשפט והצדקה, הבבלי משמיט ממנו את חשיבות המשפט ושם דגש רק על עניין הצדקה.

*המעיין בירושלמי ישים לב שחביב על ה' המשפט והצדקה של דוד- למרות שבפס' כתוב : "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח"

המשפט שדוד עושה זהו משפט של המלך,הר"ן בדרוש האחד עשרה מדגיש שמשפט המלך זה שהמדינה תהיה מסודרת.ולא "איש את רעהו חיים בלעהו"...
וכן כותב הנצי"ב בהעמק דבר בראשית י ח שנמרוד היה גיבור לפני ה' כי הוא היה הראשון שעשה סדר ציבורי.

*יש לציין שבירושלמי לא מוזכר שתלמוד תורה של רבים גדול מעבודה בשום מקום.