הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כחכמים נגד רבי

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

מכות ז ע"ב - ח ע"א

מתני'. נשמט הברזל מקתו והרג - רבי אומר: אינו גולה, וחכמים אומרים: גולה. מן העץ המתבקע - רבי אומר: גולה, וחכמים אומרים: אינו גולה.
גמ'.
תניא, אמר להם רבי לחכמים: וכי נאמר +דברים י"ט+ ונשל הברזל מעצו? והלא לא נאמר אלא מן העץ!
ועוד, נאמר עץ למטה ונאמר עץ למעלה, מה עץ האמור למעלה - מן העץ המתבקע, אף עץ האמור למטה - מן העץ המתבקע.
אמר רב חייא בר אשי אמר רב, ושניהם מקרא אחד דרשו: ונשל הברזל מן העץ –
רבי סבר: יש אם למסורת ונישל כתיב;
ורבנן סברי: יש אם למקרא ונשל קרינן.
ורבי, יש אם למסורת סבירא ליה?
והאמר רב יצחק בר' יוסף אמר רבי יוחנן: רבי ורבי יהודה בן רועץ וב"ש ור"ש ור"ע, כולהו סבירי להו: יש אם למקרא!
היינו דקאמר להו ועוד.

1.
במשנה שתי מחלוקות בין רבי [=רבי יהודה הנשיא] לבין חכמים.

2.
ההלכה היא כחכמים.

3.
אמנם, מחלוקת ראשונים [שדנים גם בדעת הרמב"ם] בביאור דעת חכמים.

4.
גם לפי הסוברים שהכלל הוא שהלכה כרבי מחבריו [נגד רבים], בכל אופן כאשר מדובר במפורש ב"רבנן" – הדין כרבנן.
והכלל של "הלכה כרבי מחבריו" הכוונה כאשר רבי חולק על כמה תנאים שנכתבו בשמם.

5.
חשוב להסביר: מי קבע שהלכה כחכמים במשנה?
ניתן לומר: רבי עצמו ידע שהלכה כחכמים, וכך כתב את דעתם במשנה.
דעתו של רבי נכתבה כדי להודיע מה דעתו של רבי יהודה הנשיא, אבל ההכרעה כחכמים נקבעה על ידי בית דינו של רבי יהודה הנשיא.

6.
מצד שני היה אפשר לפסוק כ"רבי" מפני שהגמרא דנה בדבריו, והכלל הוא "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה". ואם כך היה נפסק, הרי שמובן מדוע מוזכר "רבי" במשנה.

6.1
לפי הנ"ל צריך לומר, שגם אם באופן עקרוני אין הלכה כרבי נגד חכמים [יחיד נגד רבים] הרי שכלל זה תקף כל עוד לא משמע ממהלך הסוגיה אחרת, אבל אם הגמרא דנה בדברי "רבי" משמע שכך היא פוסקת.

7.
ומכיון שפוסקים כחכמים בסוגייתנו יש לומר שזה מפני שהגמרא כנראה לא מקבלת את ההסבר השני של רבי - בביטוי "ועוד".
ואת הנימוק הראשון של "רבי" הגמרא לא מקבלת מפני הכרעתה בסוגיה הכללית של יש "אם למקרא".
כלומר, יש הכרעה כללית בש"ס שהדרשה של "רבי" בסוגייתנו לא נפסקה להלכה.