הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אמר רב... אמר רב..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
מכות טו ע"א
.אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל לא תעשה שקדמו עשה - לוקין עליו. תלמוד בבלי מסכת מכות דף טו עמוד א
... אמרו לו: אמרת? אמר להו: לא.
אמר רבה: האלהים! אמרה, וכתיבא ותנינא;
כתיבא: +במדבר ה'+ וישלחו מן המחנה [וגו'] ולא יטמאו את מחניהם,
תנינא: הבא למקדש טמא.
אלא מאי טעמא קא הדר ביה? משום דקשיא ליה אונס; דתניא: אונס שגירש, אם ישראל הוא - מחזיר ואינו לוקה, אם כהן הוא - לוקה ואינו מחזיר; אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה, אמאי? לא תעשה שקדמו עשה הוא, ולילקי! אמר עולא: לא יאמר לו תהיה לאשה באונס וליגמר ממוציא
מבנה הסוגיה:
1.
כלל שאמר רבה בר בר חנה בשם רבו - רבי יוחנן:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל לא תעשה שקדמו עשה - לוקין עליו. תלמוד בבלי מסכת מכות דף טו עמוד א
2.
שאלו תלמידים:
אמרו לו: אמרת? אמר להו: לא.
תלמידי רבי יוחנן שאלו אותו אם אמנם הוא אמר את האמור בסעיף 1
2.1
ורבי יוחנן השיב "לא". בפשטות, הכוונה היא שרבי יוחנן הכחיש מה שתלמידו אמר משמו.
2.2
פרוש אחר:
תלמידי רבה בר בר חנה שאלוהו אם אמנם רבי יוחנן אמר את מה שהוא - רבה בר בר חנה - אמר משמו.
2.3
ורבה בר בר חנה השיב: "לא". כלומר, רבי יוחנן לא אמר הלכה זו.
3.
תגובת רבה:
אמר רבה: האלהים! אמרה, וכתיבא ותנינא;
כתיבא: +במדבר ה'+ וישלחו מן המחנה [וגו'] ולא יטמאו את מחניהם,
תנינא: הבא למקדש טמא.
רבה טען שרבי יוחנן כן אמר את ההלכה שלעיל בסעיף 1.
4.
אלא מאי טעמא קא הדר ביה?
שואלת הגמרא, אם הדין של רבי יוחנן מבוסס מדוע הוא חזר בו?
4.1
משמע שהגמרא הבינה שרבי יוחנן כן אמר את המיוחס לו אלא שחזר בו.
4.2
לפי זה יש לומר, שתשובת רבי יוחנן - לעיל סעיף 2.1 - או תשובת רבה בר בר חנה - לעיל סעיף 2.3 - "לא", הכוונה היא שרבי יוחנן לא התמיד בהלכה שמובאת בסעיף 1.
4.3
הגמרא שואלת, מדוע רבי יוחנן חזר בו, הרי יש הוכחה לדבריו - כאמור בסעיף 3.
5.
עונה הגמרא:
משום דקשיא ליה אונס; דתניא: אונס שגירש, אם ישראל הוא - מחזיר ואינו לוקה, אם כהן הוא - לוקה ואינו מחזיר; אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה, אמאי? לא תעשה שקדמו עשה הוא, ולילקי! אמר עולא: לא יאמר לו תהיה לאשה באונס וליגמר ממוציא
לרבי יוחנן היה קשה מברייתא אחרת.
6.
אבל בהמשך הסוגיה הגמרא מיישבת את דינו של רבי יוחנן. וחוזרת הקושיה: מדוע רבי יוחנן חזר בו.
7.
רש"י מסכת מכות דף טו עמוד א:
אמרו לו - אחרים ששמעוהו משמו ולא שמעוהו מפיו אמרת דבר זה.
כלעיל בסעיף 2
7.1
אמר להם לא - חזר בו.
כלעיל בסעיף 4.1
8.
כתיבא ותנינא - מצינו כתוב לא תעשה שקדמו עשה ותנינן עליה דלוקין ולא סגי ליה בקיום העשה.
כבסעיף 3.
כלומר, רבה למעשה מקשה, מדוע רבי יוחנן היה צריך לחזור בו!
ויתכן אף שרבה עצמו הוא זה ששואל את שאלת הגמרא לעיל בסעיף 4.
9.
חידושי הריטב"א מסכת מכות דף טו עמוד א:
אמרו לו אמרת. פירש"י ז"ל אמרו לו לר' יוחנן אמרת להא דאמר תלמידך משמך
ואמר להו ר' יוחנן לא
ואמר רבה האלהים אמרה אלא שחוזר בו
ולא היה צריך לחזור בו דהא כתיבא ותנינא דמסייעי ליה, וכן פירשו בתוס',
וכן ודאי פשטא דהאי לישנא,
קרוב לדברים שהסברנו עד כאן.
10.
אבל רבותינו ז"ל הקשו דהא לקמן אמרינן דטעמא דהדר ביה וכפר משום דקשיא ליה אונס
ואלו לקמן אמרינן רבין משמיה דר' יוחנן גופיה דלא קשיא אאונס משום דכתיב כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזר קאי,
הוא מקשה שלמעשה נשאר קשה על רבי יוחנן מדוע הוא חזר בו, הרי יש הוכה לדבריו!
11.
ויש לתרץ לדעת רש"י ז"ל דכי כפר ר' יוחנן לא אסיק אדעתיה ההוא טעמא דכל ימיו
ובתר הכי יהיב דעתיה ואמר ליה לההוא טעמא באנפי רבין תלמידיה
כן נראה לי,
הוא מסביר שבאמת בתחילת לימודו רבי יוחנן חזר בו מפני שלא הכיר את ההוכחה לדבריו שהביא רבה בסעיף 3.
11.1
יוצא מדבריו, שרבה בר בר חנה הביא את דברי רבי יוחנן בשלב ראשון של הדיון.
ורבה הביא את דבריו בשלב האחרון של הלימוד.
11.2
דומה למה שאומרים לפעמים הפרשנים שכאשר יש סתירה בדברי חכם מסויים יתכן שדבר אחד אמר אותו חכם בצעירותו, ודבר אחר הוא אמר בבגרותו.
12.
אבל רבותינו ז"ל פירשו אמרו לו לרבה בר בר חנה אחרים ששמעו דבר זה בשמו אמרת כן משמיה דר"י ואמר להו לא.
הוא מביא פירוש אחר - כלעיל בסעיף 2.2
13.
כתיבא ותנינא. פי' סייעתא מדתניא בהדיא אלו הן הלוקים [ד]אילו מדכתיב לא שמעינן דלוקין עליו, ודכוותה אמרינן בפרק הזהב (מ"ח א') קרא ומתניתא מסייע ליה לר' יוחנן דעיקרא משום מתניתא כדפרישית התם בס"ד.
ראה "שוטנשטיין", הערה 2, שמשמעות הביטוי "כתיבא ותנינא" שונה כאן ממשעותו הרגילה.
14.
ערוך לנר מסכת מכות דף טו עמוד א:
בגמרא אמרו לו אמרת. לפי פי' רש"י לר' יוחנן שאלו תלמידיו אם אמר זה מה שאמר רבה בר בר חנא בשמו,
אבל הריטב"א הביא עוד פי' אחר דלרבה בר בר חנא שאלו אח"כ אם אמר זה בשם ר"י ואמר לא ע"ש,
עד כאן הוא מביא את הפירושים שהבאנו בכל הסוגיה לעיל.
15.
ולענ"ד יש להביא ראי' לפי' הריטב"א,
דלפי' רש"י יקשה למה הוציא ר"י דבר שקר מפיו ואמר לא,
הל"ל חזרתי בי משום דק"ל אונס,
הוא מקשה על פירוש רש"י: מדוע רבי יוחנן אמר "לא" במקום לומר שחזר בו!!!
16.
אבל אי אמרינן דרבה בר בר חנא אמר כן א"ש,
די"ל משום כבוד רבו ר' יוחנן אמר לא, דק"ל אונס
לפי הפירוש לעיל בסעיף 2.2 ובסעיף 12, רבה בר בר חנה אמר את ה"לא", כדי "להגן" על כבוד רבו
16.1
ושלא לעשות לרבו כטועה שינה משום כבוד רבו כמו שמותר לשנות מפני השלום
כדאמרינן ביבמות (סה ב),
ומותר לשנות מפני השלום.
17.
ומסביר סוגיה דומה באותו אופן:
ואף דבמגילה דף י א) מצינו ג"כ כסוגיא זו
דאמר ר' יצחק שמעתי שמקריבין וכו'
ואמרו ליה אמרת ואמר לא,
ורבא אמר האלקים אמרה ע"ש
התם ג"כ לא אמר ר' יצחק הדבר בשם עצמו,
אלא שמעתי וכשראה שהוא מופרך שלא לפגום בכבוד מי שאמרו בשמו שינה ואמר לא,
אבל הכא אם לר' יוחנן בעצמו שאלו כן לא ידעתי טעם למה כיחד שלא אמרו,
ולא אמר האמת שאמרו וחזר בו:
18.
בכל אופן בסוגייתנו יש מחלוקת אמוראים - תלמידי רבי יוחנן - בדברי רבי יוחנן.
19.
ואולי אפשר לומר ["חידוש"], שמסוגייתנו ניתן להסיק שלפעמים משמעות הביטוי "אמר רב... אמר רב..." היא, שהתלמיד אמר דברים ששמע מרבו בצעירותו ויתכן שרבו אחר כך חזר בו.
כלומר, אולי התוקף של הלכה שנאמרה בסגנון "אמר רב.. אמר רב... " "חלש" יותר מהלכה שנאמרה רק כשמוזכר דווקא חכם יחיד [ובסוגייתנו: "אמר רבי יוחנן..."]
