תמונה אחת שווה אלף מילים / רפי זברגר

מכות כא ע"א-ע"ב
 

הקדמה

אנו ממשיכים להציג דינים נוספים בהם מתחייב האדם העובר עליהם חייב מלקות. בדף שלנו מובאים שתי משניות בנושא, אנו נתמקד באחת ההלכות של המשנה השנייה. 
 

הנושא

ברישא של המשנה מובאים ארבע הלכות בעלי אותו עיקרון: אם עבר מספר פעמים על אותה עבירה עם התראה אחת – לוקה פעם אחת, אבל אם התרו בו כל פעם מחדש, לוקה על כל התראה והתראה. 
1. נזיר שהיה שותה יין כל היום - אין חייב אלא אחת,
אבל, אמרו לו: אל תשתה אל תשתה והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת.
2. היה (הנזיר) מטמא למתים כל היום - אינו חייב אלא אחת,
אבל, אמרו לו: אל תטמא אל תטמא והוא מטמא - חייב על כל אחת ואחת. 
3. היה (הנזיר) מגלח כל היום - אינו חייב אלא אחת,
אבל, אמרו לו: אל תגלח אל תגלח והוא מגלח - חייב על כל אחת ואחת.
4. היה לבוש בכלאים (שעטנז) כל היום - אינו חייב אלא אחת,
אבל, אמרו לו: אל תלבש אל תלבש והוא פושט ולובש - חייב על כל אחת ואחת.
הפרשנים דנים על החידוש שיש בכל דין, ביחס לדין הקודם לו, אך במסגרת מאמר זה לא נעסוק בכך. 
הגמרא מיד בתחילה מגדירה את הדין הרביעי של שעטנז. מה נקרא ''לבישה חוזרת'' עליה מתחייבים שוב ושוב על כל התראה והתראה: אפי' מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו.
אומרת הגמרא: אין צורך לפשוט את כל הבגד, וללבוש אותו מחדש כדי ללקות על כל התראה, מספיק לפשוט את הבגד משרוול היד, ולחזור וללבוש את השרוול, כדי שיהיה חייב על ''לבישה מחודשת'' זו. 
מדוע באמת מתחייב על צורה זו של לבישה, והרי כתוב בפרשת כי תצא (דברים, כ''ב, י''א): לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו, משמע שצריך לבצע פעולת לבישה כדי לעבור על איסור זה?
ואמנם מסביר הריב''ן (חתן של רש''י, המפרש את המסכת מאמצע דף י''ט, שם נפטר רש''י והפסיק את פירושו): 
''דמי כפושט ולובש'' . כלומר, פעולה זו ''דומה'' לפעולת לבישה, ולכן מתחייבים כבר עליה, אפילו ללא פשיטה ולבישה מלאה של הבגדים. 
מספרת הגמרא מיד: מחוי רב אחא בריה דרב איקא עיולי ואפוקי. רב אחא הדגים את האופן בו עוברים על איסור שעטנז – הוא פשט ולבש את כל הבגדים, ולא רק את השרוולים, כפי שאמרנו קודם לכן בגמרא.
רב אשי מביע דעה שלישית, קיצונית לקצה השני: אפילו לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש חייב אין צורך לפשוט את כל הבגד כדעתו של רב אחא, וגם אין צורך לפשוט את השרוולים בלבד, כדעתה של הגמרא בתחילה, אלא מספיק שימתין זמן, הלוקח לפשוט וללבוש וכבר עובר על איסור זה. 
 

מהו המסר?

מדוע רב אחא ''הרגיש צורך'' להדגים ולהראות מה כוונתו בפסק הלכה שלו?
רב אחא כנראה הכיר את הכלל: ''תמונה אחת שווה אלף מילים'' – כלומר, המחשה, הצגה וראייה בעיניים שווה הרבה יותר, נשארת וזוכרים אותה הרבה יותר, ולאורך זמן.
ניתן אולי להוסיף עוד נדבך בנושא. רב אחא צריך היה ''להילחם'' נגד דעתה של הגמרא, אשר סברה כאמור לעיל, כי מספיק להוציא ידיים מהשרוולים. הוא ''טען בלהט'' כי צריך לפשוט וללבוש את כל הבגד.
כאשר רוצים ללמד ולשכנע לקבל את דעת המדבר, למרות שהוא ''נוגד למוסכמה'', חייבים ''להיות חזקים'', ולהוכיח בכל הכלים האפשריים. הצגה, דוגמא אישית הינם ''כלים משמעותיים'', אשר נכנסים ללב הרואים, ונשאר לאורך זמן.
כדאי להשתמש בכלים אלו כמה שיותר, וכמובן, אין כמו דוגמא אישית טובה, כדי לחנך וללמד תלמידים וילדים!


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]