הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא; "שמעתי"; "תנאי היא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
שבועות טז ע"א
תנאי היא;
דתניא, א"ר אליעזר: שמעתי, כשהיו בונין בהיכל, עשו קלעים להיכל וקלעים לעזרות, אלא שבהיכל בונין מבחוץ, ובעזרות בונין מבפנים;
אמר רבי יהושע: שמעתי, שמקריבין אף על פי שאין בית, אוכלין קדשי קדשים אע"פ שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני - אע"פ שאין חומה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא;
לאו מכלל דר' אליעזר סבר: לא קידשה לעתיד לבא.
א"ל רבינא לרב אשי: ממאי? דלמא דכולי עלמא - קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא,
ומר מאי דשמיע ליה קאמר,
ומר מאי דשמיע ליה קאמר!
וכי תימא, קלעים לר' אליעזר למה לי? לצניעותא בעלמא!
1.
הגמרא טוענת שהמחלוקת בין רב הונא ורב נחמן תלויה במחלוקת תנאים.
2.
לפעמים הגמרא במקרים דומים לא אומרת "תנאי היא" אלא דווקא מקשה: "לימא כתנאי", כלומר: מדוע האמוראים חלקו בדבר שנחלקו בהם כבר תנאים.
3.
נשאלת השאלה מתי זוהי קושיה - "לימא כתנאי", ומתי זהו רק ברור ובדיקה "תנאי היא", או "כתנאי".
4.
נראה לי לומר: כאשר דברי האמוראים ודברי התנאים ממש זהים אזי יש קושיה: מדוע האמוראים חזרו על דברי התנאים.
4.1
אולם כאשר אין זהות ממש בין הדברים, אלא ניתן להשוות בין הדברים רק כתוצאה מדיוק וכד' אז לא ניתן להקשות, אבל להביא סיוע, שגם תנאים סוברים כך - ניתן ללמוד אפילו מתוך דיוק.
5.
[חידוש] יתכן לומר שרב אשי ורבינא - עורכי הגמרא - הם אלה שקבעו את לשונות המפתח בגמרא, ולענייננו – הם החליטו אם הניסוח יהיה "לימא כתנאי" או "כתנאי".
ולכן בסוגייתנו , רבינא פורך את ההתאמה ביו המחלוקות ואומר שבברייתא אין מחלוקת בין התנאים. אולם מרבי יהושע וממסקנת רבינא משמע מפורש כאחד הצדדים "קדושה ראשונה קידשה גם לעתיד לבוא". אבל אין פה קושיה אלא הוכחה לאחת השיטות – כרב הונא [הלכה?].
6.
[ראה ניתוח סוגייתנו במאמרו של הרב בנדיקט "לדרכי הכרעתו של הרמב"ם בעניין קדושת הארץ", "תורה שבעל פה", יא, עמוד כז ואילך].
7.
הביטוי "שמעתי" שמופיע במחלוקת התנאים משמעותו, כנראה: שהתנאים שמעו על דין מסויים אולם לא קיבלו מרבותיהם את הנימוק לאותו דין.
והנימוק שמופיע אצל רבי אליעזר, כנראה שרבי אליער עצמו הוא זה שמסביר, אבל הנימוק עצמו לא עבר אליו במסורת.
8.
ראה מה שכתבתי על הסוגיה המקבילה:
הערה: מיספור הסעיפים כבאותה סוגיה:
9.
מסכת מגילה דף י
בגמרא:
משנה. אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה. וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים. קדושת שילה
יש אחריה היתר. וקדושת ירושלים אין אחריה היתר.
גמרא. אמר רבי יצחק: שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה. קסבר: בית חוניו לאו בית עבודה זרה היא, וקא סבר: קדושה ראשונה - קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. דכתיב +דברים י"ב+ כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה - זו שילה, נחלה - זו ירושלים. מקיש נחלה למנוחה; מה מנוחה יש אחריה היתר - אף נחלה יש אחריה היתר. אמרו ליה: אמרת? אמר להו: לא. אמר רבא: האלהים! אמרה, וגמירנא לה מיניה. - ומאי טעמא קא הדר ביה? - משום קשיא דרב מרי. דמותיב רב מרי: קדושת שילה יש אחריה היתר, קדושת ירושלים אין אחריה היתר. ועוד תנן: משבאו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר, והיא היתה לנחלה. תנאי היא: (דתניא) +מסורת הש"ס: [דתנן]+ אמר רבי אליעזר: שמעתי כשהיו בונין בהיכל עושין קלעים להיכל, וקלעים לעזרה. אלא שבהיכל בונין מבחוץ, ובעזרה בונין מבפנים. ואמר רבי יהושע: שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית, אוכלין קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה. מפני שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא. מכלל דרבי אליעזר סבר: לא קידשה לעתיד לבוא. אמר ליה רבינא לרב אשי: ממאי? דלמא דכולי עלמא קדושה ראשונה - קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא. ומר מאי דשמיע ליה קאמר, ומר מאי דשמיע ליה קאמר. וכי תימא קלעים לרבי אליעזר למה לי - לצניעותא בעלמא. אלא, כי הני תנאי. דתניא, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו וקידשום, אבל הראשונות - בטלו משבטלה הארץ. אלמא קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. ורמינהו, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אלו בלבד היו? והלא כבר נאמר +דברים ג'+ ששים עיר כל חבל ארגב, וכתיב +דברים ג'+ כל אלה ערים בצרת חומה גבהה, אלא למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום. - קידשום?
השתא [הא] אמרי לא צריכא לקדושי! אלא: מצאו את אלו ומנאום. ולא אלו בלבד, אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון - כל המצות הללו נוהגין בה, מפני שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא. קשיא דרבי ישמעאל אדרבי ישמעאל! - תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל ברבי יוסי. ואיבעית אימא: הא - רבי אלעזר בר יוסי אמרה. דתניא, רבי אלעזר ברבי יוסי אמר: +ויקרא כ"ה+ אשר לוא חמה - אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן.
מבנה הסוגיה:
1.
משנה. אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה. וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים. קדושת שילה
יש אחריה היתר. וקדושת ירושלים אין אחריה היתר.
2.
גמרא. אמר רבי יצחק: שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה. קסבר: בית חוניו לאו בית עבודה זרה היא, וקא סבר: קדושה ראשונה - קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. דכתיב +דברים י"ב+ כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה - זו שילה, נחלה - זו ירושלים. מקיש נחלה למנוחה; מה מנוחה יש אחריה היתר - אף נחלה יש אחריה היתר.
רבי יצחק סובר "קדושה ראשונה - קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא", ולכן משחרב בית המקדש פקעה מהמקום קדושת מקדש ופקע גם איסור הבמות.
ראה "שוטנשטיין", הערה 6, שמדובר גם על "קדושה שניה"!
2.1
הביטוי "שמעתי" מלמד שהוא קיבל את הדברים מרבותיו ["שוטנשטיין", הערה 2]. אבל קצת קשה לי, מדוע הוא לא מציין ממי הוא שמע את הדברים ואז הניסוח המתאים והמקובל הוא "משום...".
2.2
אולי אפשר לומר:
א. רבי יצחק מתכוון להעיד עדות שהדבר היה ידוע לרבים ולא נאמר בשמו של חכם מוגדר ומסויים [כי אולי מדובר "רק" בעדות היסטורית ולא בדעה הלכתית].
ב. אולי משמעות הביטוי "שמעתי" דווקא לומר [להיפך], שהוא לא מצטט את המקור באופן מדוייק אלא רק "בערך"!
2.3
הערה: כאן מובא קטע ייחודי שאין דוגמתו בסוגיה במסכת שבועות דף טז:
אמרו ליה: אמרת? אמר להו: לא.
חכמים [לא ברור מי] שאלו את רבי יצחק אם כך הוא אמר והוא ענה: לא! כלומר, הוא טוען שלא ציטטו את דבריו במדוייק [למעשה, ציטטו הפוך ממה שאמר?].
2.4
אמר רבא: האלהים! אמרה, וגמירנא לה מיניה. -
רבא אומר [נשבע?]
ומאי טעמא קא הדר ביה? - משום קשיא דרב מרי.
רבא אומר שרבי יצחק חזר בו וסובר קדושה ראשונה - קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא.
והוא - רבי יצחק - חזר בו בגלל קושיה עליו:
ב"מנחת יהודה" מסביר שרבי יצחק בסוגייתנו הוא רבו של רב נחמן [בר יעקב] ו"רבא" בסוגייתנו הוא רבא בר נתן שהיה תלמידו של רב נחמן. ולכן כנראה שרבא שמע מרבו - רב נחמן - מה אמר רבי יצחק.
[/הסעיפים לעיל קשורים ל "אמר רב... אמר רב..."/]
2.5
דמותיב רב מרי: קדושת שילה יש אחריה היתר, קדושת ירושלים אין אחריה היתר.
קושיה על רבי יצחק ממשנתנו שמשמע ממנה שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא.
וכן קושיה ממשנה נוספת!
ועוד תנן: משבאו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר, והיא היתה לנחלה.
משתי המשניות משמע שמשנבנה בית המקדש בירושלים נאסרו הבימות עולמית ואין היתר להקריב בבמה בזמן הזה וקשה על רבי יצחק.
ובקטע הקודם משמע שרבא עצמו אמר שבגלל קושיות אלה רבי יצחק חזר בו!
3.
הגמרא מסבירה שרבי יצחק אמר את דעתו [הראשונה - לפני שחזר בו - לפי רבא] לפי שיטת תנא אחר. כלומר שדעתו של רבי יצחק שנויה במחלוקת תנאים.
תנאי היא: (דתניא) +מסורת הש"ס: [דתנן]+
אמר רבי אליעזר: שמעתי כשהיו בונין בהיכל עושין קלעים להיכל, וקלעים לעזרה. אלא שבהיכל בונין מבחוץ, ובעזרה בונין מבפנים.
גם בדברי רבי אליעזר מובא הביטוי "שמעתי".
ונראה לי שגם כאן כמו לעיל [בסעיף 2.2] אולי דבריו לא לגמרי "מדוייקים".
לפי זה נראה לי להסביר ["חידוש"]: בדפוסים כתוב "דתניא" והפרשנים משנים את הגירסא ל"תנן" [משנה במסכת עדויות משנה ו].
כנראה שלא מדובר ב"טעות" גירסא, אלא כוונת הגמרא לומר, שדברי רבי אליעזר באותה משנה הם אולי לא לגמרי "מדוייקים", ולכן אותה משנה היא ב"רמה" של ברייתא, ו"פחות" חשובה ממשנה. [/"משנה וברייתא"/]
וגם אצל רבי יהושע שלכאורה חולק על רבי אליעזר נאמר הביטוי "שמעתי":
ואמר רבי יהושע: שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית, אוכלין קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה. מפני שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא.
3.1
הגמרא מדייקת שרבי יהושע חולק על רבי אליעזר וממילא רבי אליעזר סובר שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה בלבד ולא קידשה לעתיד לבוא.
מכלל דרבי אליעזר סבר: לא קידשה לעתיד לבוא.
לפי כל הנ"ל יוצא שדברי רבי יצחק לעיל מתאימים לדעת רבי אליעזר.
4.
אמר ליה רבינא לרב אשי: ממאי? דלמא דכולי עלמא קדושה ראשונה - קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא. ומר מאי דשמיע ליה קאמר, ומר מאי דשמיע ליה קאמר.
וכי תימא קלעים לרבי אליעזר למה לי - לצניעותא בעלמא.
רבינא אומר לרב אשי שאפשר לומר שגם רבי אליעזר סובר שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא. וממילא יותר קשה על רבי יצחק [ולכן - לפי רבא - רבי יצחק חזר בו.]
5.
הגמרא מציעה מחלוקת תנאים אחרת, כשדעת אחד התנאים היא כדעת רבי יצחק:
אלא, כי הני תנאי. דתניא, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו וקידשום, אבל הראשונות - בטלו משבטלה הארץ.
אלמא קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא.
דעה ראשונה - רבי ישמעאל ברבי יוסי - "קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא".
5.1
ורמינהו, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אלו בלבד היו? והלא כבר נאמר +דברים ג'+ ששים עיר כל חבל ארגב, וכתיב +דברים ג'+ כל אלה ערים בצרת חומה גבהה, אלא למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום. - קידשום?
השתא [הא] אמרי לא צריכא לקדושי! אלא: מצאו את אלו ומנאום. ולא אלו בלבד, אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון - כל המצות הללו נוהגין בה, מפני שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא.
דעה שניה בשם רבי ישמעאל ברבי יוסי - קדושה ראשונה - קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא.
הדעה הראשונה היא כדעת רבי יצחק בתחילת הסוגיה!
אבל הגמרא מציגה קושיה - סתירה - כיצד יתכן שרבי ישמעאל ברבי יוסי סותר את עצמו בשתי ברייתות. [נראה לי להעיר הערת ביניים: הדעה הראשונה נכתבה בברייתא, והשניה - לכאורה גם מדובר בברייתא, אבל נראה שזוהי "מימרא" תנאית ולא ברייתא!]
קשיא דרבי ישמעאל אדרבי ישמעאל! -
6.
עונה הגמרא:
תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל ברבי יוסי.
שתי הברייתות מייצגות שתי עמדות שונות של תנאים שכל אחת מהן סוברת שכמותה אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי.
לפני המשך הדיון החשוב נדגיש שיוצא שבאמת יש מחלוקת אם קידשה לעתיד לבא או לא, וממילא דברי רבי יצחק שנויים במחלוקת תנאים.
6.1
וכאן שואלים כל הפרשנים: אם רבי יצחק סבר כאחד התנאים מדוע הוא חזר בו - כדברי רבא!
6.2
יש כמה הסברים, אחד ההסברים הוא, מכיוון שיש יותר מקורות שלא כדעתו! כלומר, יש משמעות לכמה משניות וברייתות כדעה מסויימת וכנגד דעה אחרת!
ראה "מתיבתא", הערה יז. פרטי תוכן ההערה "קשורים" לכמה הערות שהערנו לעיל.
6.3
מפאת חשיבות העניין אעסוק בעניין הבא:
לעיל אמרנו: "תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל ברבי יוסי".
כבר הערנו על כך כמה פעמים שלמעשה בכל סתירה בדברי חכם מסויים ניתן ליישב באופן זה.
6.4
יד מלאכי כללי התלמוד כלל ריט:
האי תנא דבי ר' ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי ר' ישמעאל, מצינו דקאמר אביי בפרק במה מדליקין [דף] ז"ך א' ופירש"י שם כלומר מוצא הוא מסברות אידך תנא דפליג עליה וכ"כ עוד בפ"ק דקדושין [דף] ל"ז ב' ומצאתי להריטב"א בחדושי יומא דף ט"ז א' שכתב דלא אמרינן כן אלא היכא דאיתמר בש"ס
והטעם דלא רמי הש"ס ברייתות אהדדי ולישני תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל כתב הר"ב בית הלל בי"ד ריש סי' פ"ד שהוא משום דהני ברייתות לא היו שגורות בבית המדרש בפי כולם אלא בפי תלמידיו דוקא כמ"ש רש"י בפרק אלו טריפות [דף] ס"ו א' והרא"ש שם סימן ס"ח ונכון הוא:
כלומר, ברייתות כאלה לא היו לגמרי ידועות, וכנראה הם לא כל כך "מוסמכות".
6.5
ולגבי סוגייתנו:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרס:
תרי תנאי ואליבא דרבי פלוני, מצינו בגמרא דמגילה פ"ק [דף] י' ב' דמתרץ תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל בר' יוסי אף על גב דבתרוייהו לא הוזכר שום תנא אחר משום ר' ישמעאל בר' יוסי אלא בב' הברייתות דסתרי אהדדי מדכר ליה להדיא
הוא מוכיח מסוגייתנו, שביטוי זה נאמר גם כשלא מוזכר באף ברייתא מיהו התנא שאמר בכל ברייתא בשמו של רבי ישמעאל ברבי יוסי.
7.
המשך הגמרא:
ואיבעית אימא: הא - רבי אלעזר בר יוסי אמרה.
דתניא, רבי אלעזר ברבי יוסי אמר: +ויקרא כ"ה+ אשר לוא חמה - אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן.
הגמרא מיישבת את הסתירה ביו שתי הברייתות, שדעה אחת - הברייתא הראשונה - באמת לא נאמרה על ידי רבי ישמעאל ברבי יוסי אלא בשם רבי אלעזר ברבי יוסי - מדובר בשני אחים? [יש מחלוקת אם מדובר ברבי אלעזר ברבי יוסי או ברבי אליעזר ברבי יוסי]
8.
מה ההבדל בין שני התירוצים?
לפי התרוץ הראשון מדובר בתנא מסויים [לא ידוע] שאמר בשם רבי ישמעאל ברבי יוסי, ולפי התרוץ השני מדובר ברבי אלעזר ברבי יוסי.
ונראה לי לומר ["חידוש"]: לפי התרוץ הראשון יוצא, שמלבד התנא בשם רבי ישמעאל ברבי יוסי ישנו בכל מקרה גם התנא רבי אלעזר ברבי יוסי בברייתא האחרונה [בסעיף 7] שסובר כמותו, וממילא יש כבר שני תנאים כרבי יצחק.
ולפי התרוץ השני דעת רבי אלעזר ברבי יוסי הוא זה שאמר את הדעה הראשונה בברייתא הראשונה, ויוצא אפוא, שיש רק תנא אחד כרבי יצחק, ולכן אולי בגלל זה רבי יצחק חזר בו.
9.מכאן - מתאים לשתי הסוגיות שדנו בהם לעיל: מגילה דף י; שבועות דף טז.
היכן הסוגיה העיקרית בעניין "קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא"?
10.
משמע מה"כסף משנה" להלן שהמקור הוא לכלל של "קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא" היא סוגייתנו:
11.
כסף משנה הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה יד:
[יד] כל מקום שלא נעשה וכו'. שם (שבועות דף דף ט"ז) אהא דתנן כל שלא נעשה בכל אלו הנכנס לשם אין חייבין עליה
איתמר רב הונא אמר בכל אלו תנן רב נחמן אמר באחת מכל אלו תנן רב הונא אמר בכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא ועזרא זכר בעלמא הוא דעבד רב נחמן אמר באחת מכל אלו תנן סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא ועזרא קדושי קדיש ואף על גב דלא היו אורים ותומים
ואמרינן דתנאי פליגי בהאי מילתא
מר סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא
ומר סבר קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא
ופסק רבינו כמ"ד קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא
11.1
מקור ראשון לפסיקה:
ומדאמרינן התם בגמרא תנאי היא
דתנן א"ר אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל עושים קלעים להיכל וקלעים לעזרות וכו' א"ר יהושע שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית אוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה
מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא
מדר' יהושע סבר קדשה לעתיד לבא
מכלל דר' אליעזר סבר לא קדשה לעתיד לבא
והא קי"ל דרבי אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע
לפי המובא לעיל בסעיף 3.
11.2
מקור שני לפסיקה:
וכ"ש למאי דדחי התם דילמא דכ"ע קדשה לעתיד לבא
ומר מאי דשמיע ליה קאמר
ומר מאי דשמיע ליה קאמר
וכ"ת קלעים למה לי לצניעותא בעלמא
דהשתא אף ר' אליעזר סבר דקדשה לעתיד לבא.
כלעיל בסעיף 4.
ואולי בגלל שרבינא ורב אשי - שהם עורכי הגמרא והם גם "בתראי" - הסכימו לזה.
11.3
מקור נוסף:
ועוד דבפרק השוחט ומעלה (זבחים דף ק"ז:) גרסי' איתמר המעלה בזמן הזה רבי יוחנן אמר חייב ר"ל אמר פטור ר"י אמר חייב קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא ר"ל אמר פטור וכו' לא קדשה לעתיד לבא ובפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע
ודחי דילמא דכ"ע קדשה לעתיד לבא ומר מאי דשמיע ליה קאמר וכו'
וידוע דהלכה כר"י לגבי ר"ל
וא"כ קי"ל דקדשה לעתיד לבא
הפסיקה על פי מסכת זבחים - הככה כרבי יוחנן.
11.4
"מקור" נוסף:
וכל שכן למאי דדחי דכ"ע קדשה לעתיד לבא.
כלעיל בסעיף 11.2
11.5
הראב"ד חולק על הרמב"ם:
וכתוב בהשגות א"א סברת עצמו היא זו וכו'. ומ"ש שזו סברת עצמו ולא ידע מאין לו כבר הוכחתי מאין לו לומר כן במקדש וירושלים:
12.
שאלה: מדוע ה"כסף משנה" לא מביא מקורות נוספים מסוגייתנו שבהם נחלקו תנאים ואמוראים בשאלה האם "קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא"?
למשל, לעיל בסעיף 5 - בדברינו על מסכת מגילה, ובסעיף 1 בדברינו על מסכת שבועות - מחלוקת בין רב הונא ורב נחמן.
