הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כמי שהסוגיה דנה בשיטתו

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

שבועות ל ע"א

ת"ר: ועמדו שני האנשים - מצוה לבעלי דינין שיעמדו.
אמר ר' יהודה: שמעתי, שאם רצו להושיב את שניהם מושיבין,
איזהו אסור? שלא יהא אחד עומד ואחד יושב,
אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך.

1.
לכאורה יש מחלוקת בברייתא בין תנא קמא ורבי יהודה.

2.
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כא הלכה ג:

לא יהיה אחד יושב ואחד עומד אלא שניהם עומדים,
ואם רצו בית דין להושיב את שניהם מושיבין, ולא ישב אחד למעלה ואחד למטה אלא זה בצד זה, במה דברים אמורים בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין שניהם בעמידה שנאמר ויעמוד העם על משה, ואי זהו גמר דין איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב, במה דברים אמורים בבעלי דינין, אבל העדים לעולם בעמידה שנאמר ועמדו שני האנשים.

הרמב"ם, בפשטות, פוסק כרבי יהודה.

3.
כסף משנה הלכות סנהדרין פרק כא הלכה ג:
הוא מסכם את סוגיית הגמרא:

[ג] ... ואמר עולא מחלוקת פירוש דר' יהודה וחכמים בבעלי דינין אבל בעדים ד"ה בעמידה שנאמר ועמדו שני האנשים
אמר רב הונא מחלוקת בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין ד"ה דיינים בישיבה ובעלי דינין בעמידה שנאמר וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם וגו' דהא עדים כגמר דין דמו וכתיב בהו ועמדו שני האנשים
דביתהו דרב הונא הוה לה דינא קמיה דרב נחמן אמר היכי אעביד אי איקום מקמה מסתתמן טענתיה דבעל דינה לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר אמר ליה לשמעיה אפרח עלי בר אווזא ושדי עלאי כלומר ואעמוד ולא יבין זה שבשבילה עמדתי אלא מפני האווז הפורח ובא עלי
והא אמר מר מחלוקת בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין ד"ה דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה דיתיב כמאן דשארי מסאניה ע"כ בגמרא
ודעת רבינו לפסוק כר"י
וכתב הר"ן ז"ל דטעמא משום דאע"ג דרבים פליגי עליה

לכאורה צריך לפסוק כתנא קמא שהוא רבים נגד יחיד - רבי יהודה.

3.1
המשך דבריו:

הא אידך ברייתא דבצדק תשפוט שלא יהא אחד עומד וכו' קתני לדר"י בסתמא
ועובדא דדביתהו דר"ה כר"י אתיא דאמר אפרח בר אווזא כלומר ואקום מפניה ואושיבנה ואשב כל זמן שמיישבין טענותיהם
ומדפרכינן משעת גמר דין משמע דלא קשיא לן אלא בשעת גמר דין היכי עביד
ומפרקינן דההיא שעתא זוטרתי היא ומצי יתיב כמאן דשארי מסאניה
דאילו לרבנן כיון דס"ל דבעלי דינין בעמידה ממילא דיינינן בישיבה דהכי רהטא כולה סוגיין דכל היכא דבעלי דינין בעמידה דיינים בישיבה
וא"כ רב נחמן היכי לעביד הא אינו רשאי לא להושיבה ולא לעמוד הוא ובכולי דינא אי אפשר דליתיב כמאן דשארי מסאניה
אלא ודאי כר' יהודה אזלא וכוותיה נקיטינן

סיכום דבריו: ממהלך סוגייתנו משמע שהגמרא והאמוראים שמוזכרים בה סוברים כרבי יהודה.

4.
ואולי אפשר לומר ["חידוש"] שמדברי רבי יהודה "שמעתי שאם..." משמע שלא בא לחלוק על תנא קמא, אלא ללמדנו שחכמים - תנאים קדומים - הוסיפו דין על הדין שהובא על ידי תנא קמא.