מרכיבי רצינות / רפי זברגר

שבועות לה ע''א
 

הקדמה

המשנה הראשונה בדף עוסקת בחמשה מקרים נוספים (לאלו שהוזכרו במשניות קודמות) בהם אין חיוב של שבועת העדות.
 

הנושא

נצטט את המשנה, וננסה להסביר ולחרוז את המשותף לכל המקרים המנויים במשנה: 
1. משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן -הרי אלו פטורים, שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפיקדון.
2. משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני-- הרי אלו פטורים מפני שקדמה שבועה לעדות.
3. עמד בבית הכנסת ואמר: "משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני"-- הרי אלו פטורי (עד שיהא מתכוין להם 
4. אמר לשנים: משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני, שבועה שאין אנו יודעין לך עדות", והם יודעין לו עדות עד-מפי-עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול -- הרי אלו פטורין.
5. שלח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע: משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות שתבואו ותעידוה-- הרי אלו פטורין, עד שישמעו מפי התובע.

להלן הכללים היוצאים מן המשנה בדיני שבועת העדות , לפי הסדר של המקרים: 
1. יש לתבוע על פיקדון, שאין הנתבע יכול לחזור בו מחובו (כמו למשל מתנה, שם רשאי הנתבע לחזור בו ממתנתו).
2. השבועה צריכה להיות לאחר העדות, ולא לפניה. כלומר, אין להתחייב בשבועת העדות על ידיעה עתידית.
3. יש להשביע השבעה ספציפית ולא להשביע את העדים ''השבעה כללית'' בשעה ובמקום שהעדים נמצאים שם. 
4. כפירה על ידיעת עדות, חייבת להיות על ''עדות כשרה'' (ולא עד פסול, או עד מפי עד הפסולים לעדות).
5. אין שליחות להשבעת שבועת העדות, אלא התובע בעצמו חייב להשביע את הנתבע.
 

מהו המסר?

כדי להתחייב על דיבור, כמו שבועת העדות, צריכים להיות ''מרכיבי רצינות'' כמו אלו שצוינו לעיל:
1. הנושא יהיה חד משמעי (ולא נושא שניתן להתחרט ממנו).
2. נושא ספציפי ולא ''ערטילאי'' (ולא בבחינת ''שלח לחמך על פני המים'' כמו בהשבעה לפני קרות המקרה, או השבעה לציבור גדול ללא התייחסות לאדם מסוים ומוגדר).
3. הדיבור חייב להיות "מיוחס לדבר אסור'' (ואם הנושא אינו "שלילי", כמו "עדות פסולה" אין הדיבור (השבועה) נאסר.
4. גם הגורם לדיבור חייב להיות ''גורם חשוב ומשמעותי'' (ולא שליחו של אותו גורם).
גם כשאנו מייחסים משמעות לדיבורים של אנשים, יש לבדוק האם באמת הדיבור היה עם ''מרכיבי רצינות'' כמו: חד משמעיות, התייחסות ספציפית לנושא המדובר שהוא ''בעייתי'', וגם לא ''דיבור סתמי'', כמו שקורה לא פעם, אלא באמת "דיבור בכוונה תחילה''.
היוצא מכל הדברים הנ''ל, אם למשל אחד מילדינו אמר משהו בלי ''מרכיבי רצינות'', אין ''להתנפל'' עליו, לכעוס או לגעור בו, אלא לקחת את הדברים בפרופורציה נכונה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]