הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרב נחמן בדיני גם נגד רבי יוחנן
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
שבועות מ ע"ב
אמר רב פפא: טענו כלים ופרוטה, והודה בכלים וכפר בפרוטה - פטור,
הודה בפרוטה וכפר בכלים - חייב.
חדא כרב וחדא כשמואל;
חדא כרב, דאמר: כפירת טענה שתי כסף;
חדא כשמואל, דאמר: טענו חטין ושעורין והודה לו באחת מהן - חייב.
1.
יש כאן כמה כללי פסיקה:
תוספות מסכת שבועות דף מ עמוד ב:
וחדא כשמואל - וכן הלכה
משמע שרב פפא בגמרא פוסק הלכה כשמואל אבל הוא לא מנמק. אולי בגלל שהלכה כשמואל בדיני.
2.
ואף על גב דקי"ל כרבי יוחנן לגבי שמואל
הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד שמואל, ולכן לכאורה יש לפסוק כרבי חייא בר אבא שאמר בשם רבי יוחנן שחולק על שמואל בסוגייתנו.
3.
חדא דלרבי יוחנן נמי חייב אליבא דחד אמורא
לפי רבי יצחק בסוגייתנו רבי יוחנן אמר ש"חייב" - וממילא יוצא שרבי יוחנן כלל לא חולק על שמואל.
3.1
נימוק נוסף:
ועוד דקי"ל כרב נחמן בדיני
הלכה כרב נחמן בדיני ממונות [משמע מדבריו שהלכה כרב נחמן גם נגד רבי יוחנן], ורב נחמן פסק בסוגייתנו כשמואל.
4.
ועוד דרב פפא דהוא בתרא סבירא ליה כשמואל וכן פר"ח בשמעתין וכן עיקר
הלכה כרב פפא שסובר כשמואל [לעיל בסעיף 1], כיון שהוא "מאוחר", והכלל הוא ש"הלכה כבתראי".
5.
ולא כמו שפסק ר"ח בכתובות (דף קח:) כרבי חייא בר אבא.
ר"ח פסק לא כשמואל, אלא כרבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן.
6.
יש מי שמוכיח כר"ח מהאמור בדף הקודם [שבועות דף לט]: "מידי הוא טעמא אלא לשמואל ..."
משמע מלשון הגמרא - ה"סתמא דגמרא" - שרק שמואל סבר כך אבל הגמרא לא פוסקת כמותו. והכלל הוא שהלכה כ"סתמא דגמרא".
6.1
ותוס' עצמו לא מקבל את ההנחה שבסעיף 6, והביטוי "מידי הוא טעמא אלא לשמואל" לא מוכיח שכך פוסקת ה"סתמא דגמרא", ואולי הוא סובר שהלכה כדברי אמוראים, ולא כסתמא דגמרא!
[ראה גם "מתיבתא", ילקוט ביאורים"].
