הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"לא שנו; "תני..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

שבועות מו ע"ב

חבל כיצד? אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא במקום שיכול לחבל בעצמו, אבל במקום שאינו יכול לחבל בעצמו נוטל שלא בשבועה.
וניחוש דלמא בכותל נתחכך! תני רבי חייא: שעלתה לו נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו. ודלמא אחר עביד ליה! דליכא אחר.

1.
יש בש"ס ביטויים רבים שמטרתם לומר שהמשנה/ברייתא מדברים במקרה מסויים [ב"אוקימתא" מסויימת]. כגון: "במה דברים אמורים"; "לא שנו אלא" [ כמו בסוגייתנו] ; "הכי קאמר"; "כרוך ותני"; הכא במאי עסקינן"; [גם "ולא אמרן"?], ועוד.

2.
הביטוי "לא שנו" לא מופיע על דברי אמוראים אלא על דברי תנאים, ולכן ניתן לומר [אולי] שאין הכוונה רק להסבר המקור התנאי, אלא בא ללמדנו, שכך באמת שנו את המשנה ומסרו אותה, ורבי יהודה הנשיא קיצר ולא כתב את המקרה [האוקימתא] השלם והמלא על כל פרטיו.

3.
לפי זה מובן מדוע בסוגייתנו הגמרא מוסיפה אוקימתא נוספת "שעלתה לו נשיכה בגבו..." זאת אומרת שהוא עצמו לא היה יכול לפגוע בעצמו.
הגמרא מקדימה לאוקימתא זו "תני רבי חייא", זאת אומרת, שרבי חייא הסביר כך את המשנה. אבל באמת הפרוש הוא יותר מכוון. הכוונה היא שרבי חייא כך "שנה" [למד ולימד אחרים] את המשנה.