הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי עקיבא "לא הוה בידיה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
עבודה זרה לד ע"א
ר"ע [=רבי עקיבא] איקלע לגינזק,
בעו מיניה:
מתענין לשעות או אין מתענין לשעות? לא הוה בידיה;
קנקנים של עובדי כוכבים אסורין או מותרין? לא הוה בידיה;
במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים? לא הוה בידיה;
אתא שאל בי מדרשא, אמרי,
הלכתא: מתענין לשעות, ואם השלים - מתפלל תפלת תענית;
והלכתא: קנקנים של עובדי כוכבים לאחר י"ב חדש מותרין; במה שימש משה שבעת ימי המלואים? בחלוק לבן.
רב כהנא מתני: בחלוק לבן שאין בו אימרא.
1.
לכאורה, משמע שרבי עקיבא לא ידע לענות על הבעיות שנשאל ומשמעות הסגנון של "לא הוה בידיה" - 28 מופעים בש"ס - שלא ידע את התשובות.
2.
רש"י מסכת תענית דף יא עמוד ב:
מר עוקבא איקלע לגינזק - גרסינן, דאילו רבי עקיבא לא היה מסתפק לו הנך בעיי,
ועוד, דבלשון ברייתא הוה משתעי ביה: מעשה ברבי עקיבא כו', ולא בגמרא.
רש"י בסוגיה המקבילה במסכת תענית דף יא גורס "מר עוקבא" [אמורא], מפני שלא יתכן שרבי עקיבא היה מסתפק בדינים אלה!
2.1
רש"י מביא סיבה נוספת מדוע לא מדובר ברבי עקיבא, מפני שדבריו היו אמורים להיות מצוטטים בתוך משנה/ברייתא ובלשון "מעשה ברבי עקיבא" - כ-10 מופעים בש"ס.
2.2
וגם המושג "בעו מיניה" מקובל בש"ס רק ביחס לבעיה שהועלתה בפני אמורא ולא בפני תנא.
3.
תוספות מסכת עבודה זרה דף לד עמוד א:
ר"ע איקלע לגינזק - פרש"י בפרק קמא דתענית דף יא:) דגרס מר עוקבא דחס ושלום שר"ע לא היה מסתפק ועוד כי היה לו לתלמוד להביאה בלשון ברייתא מיהו הא לא קשיא דהרבה מקומות מצינו שמזכיר מעשה בר"ע וכיוצא בו.
על הערת רש"י לעיל בסעיף 2.1 עונה תוס' "דהרבה מקומות מצינו שמזכיר מעשה בר"ע וכיוצא בו". כנראה שתוס' סובר שהביטוי בש"ס "מעשה ברבי עקיבא" [ראה לעיל בסוף סעיף 2.1] הוא עצמו מהווה פתיחה של ברייתא, או אולי הגמרא היא זו ש"מעידה" על "סיפור" היסטורי כזה!
4.
אם מדובר ב"מר עוקבא" האמורא, ממילא השאלות של רש"י - לעיל בסעיף 2+2.1 - מיושבות.
5.
הערה: לגבי השאלה אם מדובר ברבי עקיבא או במר עוקבא יתכן שבכתב היד היה כתוב "ר"ע" והיו שהבינו כמו בעל הגירסא בסוגייתנו, והיו שהבינו ש "ר"ע" דומה ל "מר עוקבא" [ראשי תיבות של שמות חכמים].
6.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט באורים", עמוד צא, שמביא שיש שמסבירים שבאמת גם תנאים הסתפקו בדברי הלכה ולא הכריעו. וראה שם, שה"חתם סופר" מסביר שיש קשר בין שלושת הספקות שהעלתה הגמרא.
7.
ונראה לי לומר ["חידוש"]: באמת מדובר ברבי עקיבא והוא הסתפק בדבר, והביטוי "לא הוה בידיה" אין כוונתו לאי ידיעה ממש, אלא לכך, שלא היתה בידו מסורת הלכתית ברורה בנושאים אלה.
8.
והגמרא ממשיכה "שאל בית מדרשא, אמרי..", כלומר, בא רבי עקיבא לבית המדרש ושאל השאלות שהוא נשאל ואז פסקו ההלכה.
9.
ונסביר, שאין מדובר שרבי עקיבא בא לחכמים ושאל אותם מה שהוא לא ידע.
9.1
אלא, הוא כינס את החכמים על מנת להכריע בדברים שאינם ברורים,
ובסוף הדיון נקבע "אמרי". לא רק החכמים האחרים פסקו אלא בשיתוף רבי עקיבא, והם קבעו הלכה "הלכתא" ללא אסמכתאות. כלומר, שהם הכריעו ללא מסורת הלכתית.
