שאלות מורכבות / רפי זברגר

עבודה זרה לג ע"ב - לד ע"א

הקדמה

בסוף דף ל''ג דרש מרימר: קוניא - בין אוכמא בין חיורא בין ירוקא שרי. כלי חרס המצופים בעופרת של גויים מותר להשתמש בהם ולא חוששים לכך שהכניסו לתוכם יין נסך, כיוון שציפוי העופרת חוסם את היין מלחדור לתוככי הכלי. 
מכוח קושיא של הגמרא, העמדנו (בתחילת דף ל''ד) את הדין הנ''ל ביין קר, וזאת הסיבה שהיין אינו חודר לכלי. 
 

הנושא

בעקבות דין זה סיפרה הגמרא בהמשך, כי רבי עקיבא נקלע למקום הנקרא גינזק, ונשאל על ידי תושבי המקום שלוש שאלות, שלא ידע לענות עליהן. להלן פירוט השאלות:
1. מתענין לשעות או אין מתענין לשעות? - 
האם אדם יכול לקבל על עצמו עינוי (צום) למספר שעות, פחות מיום שלם? רש''י מוסיף, כי מדובר באדם שלא אכל במשך הבוקר, ובצהריים קיבל על עצמו את הצום עד לסוף היום. האם מחויב להמשיך ולצום עד לסוף היום, או שאדם אינו יכול להתחייב על תענית פחותה מיום אחד?
2. קנקנים של עובדי כוכבים אסורין או מותרין? 
זוהי שאלה הקשורה לסוגיות שלנו. כלי חרס של גויים שהכניסו לתוכם יין נסך, האם הכלי נאסר או לא?
3. במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים?
כזכור, בשבעה ימים הראשונים שהחלו לעבוד במשכן, ''משה תפקד בתור כהן'' והקריב את הקרבנות. נשאל רבי עקיבא, באילו בגדים הוא השתמש? הרי משה לא היה כהן, וכתוב בבגדי כהונה שהם ''לאהרן אחיך''
לאחר מכן שאל רבי עקיבא שאלות אלו בבית המדרש, וכך פסקו לו על כל אחת מן השאלות:
1. מתענין לשעות, ואם השלים מתפלל תפלת תענית. 
ניתן לקבל תענית שעות, אפילו פחות מיום אחד. ויותר מכך: אם משלים ומתענה יום שלם – יכול לומר תפילת "עננו" בשמונה עשרה, למרות שקיבל על עצמו לצום רק חלק מן היום. 
2. קנקנים של עובדי כוכבים לאחר י"ב חדש מותרין. 
מותר להשתמש בקנקנים של עובדי כוכבים, למרות שהכניסו יין נסך לתוכם, אם עברו שנים עשר חודשים מאז השימוש האחרון בכלים. זאת כיוון שלאחר זמן כה רב, לא נשאר טעם היין בכלים. 
3. במה שימש משה שבעת ימי המלואים? - בחלוק לבן. 
בימים אלו, בהם שימש משה ''בתפקיד כהן'' לא לבש בגדי כהונה, כיוון שאינו כהן, אלא לבש ''חלוק לבן'', אשר היה עשוי מפשתן. לאחר העבודה לא השתמשו בו, ובזמן העבודה היווה בגד ייחודי לעבודה. 
רב כהנא ממשיך ומוסיף הסתייגות לדין זה: בחלוק לבן שאין בו אימרא.
כמו בבגדי כהנים לא היתה ''שפה'', כדי שלא יחשדו בהם שהם מחביאים שם מכספי בית המקדש, גם משה רבינו לבש בשבעת ימי המילואים חלוק לבן "ללא שפה", מאותם טעמים. 
 

מהו המסר?

מסיפור השאלות והתשובות לעיל אנו למדים מספר מסרים :
1. גם רבי עקיבא, התנא הגדול, שכל המשניות, תוספתא, ספרא וספרי (מדרשים על ויקרא, במדבר ודברים) היו לפי שיטתו, גם הוא "בשר ודם'', ויש פעמים שאינו יודע לענות על שאלות, ואינו מתבייש בכך. עד כדי כך, שהוא הלך לשאול תשובות לשאלות אלו בבית המדרש, ואכן זכה לקבל תשובות, והלך ופרסם אותם ללא בושה.
2. אם ננסה לחרוז את שלושת השאלות אשר נשאל רבי עקיבא, נוכל אולי לומר כי כולן "שאלות מורכבות'' העוסקות במצבי ''לא רגילים'':
a. כידוע "תענית רגילה'' הינה ליום שלם. חשיבה על מקרים בהם אדם יבקש להתענות חלק מן היום, דורשת עיון וחקירה, האם דין ''יום שלם'' הינו ''דין מחייב'' ואין להתענות פחות מכך, או שמא קבעו תענית ליום שלם, כי זהו המצב הרגיל, אך אין מניעה לצום במשך שעות, פחות מיום שלם.
b. קנקנים של גויים שלא השתמשו בהם במשך זמן רב דורש עיון וחקירה, מהו הגדרתו של איסור שימוש בכלים של יין נסך, והאם הסיבה הזאת בטלה ומבוטלת לאחר שנה של אי שימוש בכלי?
c. עבודת משה בשבעת ימי מילואים, הינה עבודה ''לא סטנדרטית'' כלל וכלל. שהרי עבודה המקדש מותרת רק לכוהנים, וכידוע משה לא היה כהן. אמנם הוא נצטווה להקריב את הקרבנות בשבעה ימים אלו, אך זה מעלה לנו שאלה באילו בגדים השתמש. שוב מקרה ''לא רגיל'' הדורש עיון וחקירה ואולי ''מחשבה מחוץ לקופסא'' שממנה נוכל להגיע לפתרון השאלה.
מסרים אלו מלמדים אותנו ''לא להתבייש שלא לדעת''. גם אנשים גדולים וענקים לא יודעים כל דבר, ובוודאי אנחנו, ''מותר שלא לדעת'' תשובות לשאלות אשר אנו נשאלים, או כל נושא אחר.
בנוסף, אל לנו להתחמק מ''שאלות קשות ומורכבות''. החיים טומנים לנו מצבים לא רגילים, שאלות לא פשוטות, אשר במקרים אלו דורשים ''מאמץ מיוחד'', "חשיבה לא סטנדרטית''. חשיבה כזאת מחייבת אותנו לפעמים ''לצאת מן הקופסא'' ולהגיע לפתרונות יצירתיים ומעניינים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]