הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי יהודה נשיאה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
עבודה זרה לה ע"ב
מתני'. ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, והפת והשמן שלהן. רבי ובית דינו התירו השמן. והשלקות, וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ, וטרית טרופה, וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו, והחילק, וקורט של חלתית, ומלח שלקונדית - הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה
1.
בכל סוגייתנו דנים הפרשנים בהרחבה בדבר זיהויו של "רבי יהודה הנשיא" האם דובר ב"רבי", או בנכדו של "רבי" - "רבי יהודה נשיאה"
2.
רש"י מסכת עבודה זרה דף לה עמוד ב
ר' ובית דינו התירו את השמן - לא גרסי' דהא לאו איהו שרייה אלא ר' יהודה נשיאה בר בריה שרייה כדאמר בגמ' מסתמיך ואזיל רבי יהודה נשיאה ור' יהודה נשיאה דגמ' היינו רבי יהודה הנשיא בנו של ר"ג בר' שהיה בימי האמוראים
וה"נ אמרינן בגמרא ר' יהודה הנשיא בנו של ר"ג הורה כו' ואילו רבי בנו של רשב"ג היה כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ פד:).
רש"י בסוגייתנו משנה את הגירסא במשנה מכח הבנה שלו.
3.
רש"י טוען שלא גורסים במשנתנו "רבי ובית דינו", מפני שמוכח בגמרא שמי שהתירו להשתמש בשמן של עכו"ם הוא רבי יהודה הנשיא [השני] ="רבי יהודה נשיאה". הוא היה בנו של רבן גמליאל שהיה בנו של רבי יהודה הנשיא ["רבי" הגדול].
יוצא שרבי יהודה הנשיא השני - בסוגייתנו - היה נכדו של רבי יהודה הנשיא עורך המשנה.
3.1
והוא היה אמורא ולא תנא, וממילא לא יתכן שדבריו כתובים במשנה, לכן רש"י לא גורס את שמו במשנה.
4.
תוספות יום טוב מסכת עבודה זרה פרק ב
רבי ובית דינו התירו בשמן - וכך היא גירסת הר"ב במשנה.
וז"ל הר"ן כתב רש"י ז"ל דל"ג ליה דהא איהו לא שרייה אלא רבי יהודה נשיאה בר בריה שרייה כדאמרינן בגמ' וכו'. אבל כיון שכתוב כן בגירסת הרב אלפס ז"ל
אית לן למימר דרבי היינו רבינו הקדוש התיר את השמן
ולא קבלו ממנו
ואתא רבי יהודה נשיאה בר בריה וקבילו מיניה ע"כ:
הר"ן אומר שבאמת אפשר להשאיר הגירסא במשנה, שמדובר על רבי יהודה הנשיא עורך המשנה, והוא כבר קבע בזמנו להתיר את השימוש בשמן של עכו"ם, אלא שבית דינו לא קיבל את דינו כהלכה מחייבת, ולכן אומרת הגמרא, שרק כאשר נכדו של רבי יהודה הנשיא קבע זאת להלכה – קיבלו זאת חכמים ממנו.
[ראה ב"שוטנשטיין", הערה 20]
5.
יש צורך להדגיש שלא מדובר כאן בהלכה אישית של רבי יהודה הנשיא, אלא על הלכה של רבי יהודה הנשיא ובית דינו. לפי ההסבר של הר"ן איך לא קיבלו את דעת בית דינו של רבי יהודה הנשיא? מי זה שהיה בעל סמכות גדולה משלו?
6.
ואולי אפשר לעשות פשרה בגירסאות, יש לגרוס "רבי התיר השמן" [בלי "ובית דינו"], ואז הגיוני - כמו במקרים רבים במשניות - שאין הלכה כרבי, ואחר כך נכדו "גייס" בית דין ויחד הכריעו את אותה הכרעה, שבסופו של דבר התקבלה.
7.
תוספות מסכת עבודה זרה דף לו עמוד א:
אשר לא יתגאל בפת בג - ...במתני' כתב רשב"ם בשם רש"י דלא גרס רבי דר' יהודה הנשיא בר בריה ובית דינו התירוהו וחכמי דורו קבעו דבר זה במשנה שסדר רבי זקנו כי הוא היה בנו של ר"ג הנזכר במס' אבות (פ"ב מ"ב) ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא אומר יפה ת"ת כו' ואותו רבי יהודה הנשיא הנזכר כאן הוא ר' יהודה נשיאה שהיה בימי האמוראים אלא בלשון משנה וברייתא קורא אותו הנשיא ובלשון אמורא קורא אותו נשיאה
הרשב"ם טוען שחכמים בני דורו של רבי יהודה נשיאה קבעו את דבריו במשנה.
7.1
נובעת מכאן מסקנה חשובה, שהאמוראים "שיפצו" את המשנה, ובמלים אחרות, העריכה הסופית של המשנה נערכה עד הדור השלישי אחרי "רבי".
