כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > כוח אפור - "צורת דרקון" (עבודה זרה מב ע"א - מג ע"א)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

צורת לבנה, צורת דרקון יוליכם לים המלח – כוח אפור

"מתניתין. המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה, צורת דרקון יוליכם לים המלח; רבן שמעון בן גמליאל אומר: שעל המכובדין אסורין, שעל המבוזין מותרין" (עבודה זרה, מב ע"ב).

פירוש: משנה: הַמּוֹצֵא כֵּלִים וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה, או צוּרַת לְבָנָה, או צוּרַת דְּרָקוֹן הרי אלו אסורים בהנאה ויוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח (כלומר, יאבדם), שחזקתם שהם משמשים לעבודה זרה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: צורות אלה שֶׁהן עַל הכלים הַמְכוּבָּדִין אֲסוּרִין, שיתכן שהם נעבדים, שֶׁעַל הכלים הַמְבוּזִּין מוּתָּרִין (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: דרקון           שם באנגלית: Dragon           שם מדעי: Draco
שם נרדף במקורות: דרקונא

שם עברי: כוח אפור           שם באנגלית: Desert Monitor           שם מדעי: Varanus griseus
שם נרדף במקורות: דרקונא

הנושא המרכזי: מהו דרקון?

הדרקון המוזכר במשנתנו כדמות אלילית הוא יצור אגדי בעל מאפיינים של זוחל. הוא אחד מהיצורים הנפוצים ביותר במיתולוגיות של תרבויות המערב והמזרח הקדומות ותכונותיו הפיזיות ויכולותיו העל-טבעיות תוארו באופנים שונים ומשונים. ניתן להניח שהדמות המיתולוגית מהווה הגזמה והקצנה של בעל חיים מאיים כלשהו ואולי גם נדיר. מפגשים אקראיים עם בעל חיים זה מחד גיסא והעדר היכרות מלאה איתו הולידו סיפורים שעברו מפה לאוזן, עד להפיכתם ל"אמת מוחלטת". בתרבויות שונות התפתחו מיתוסים נפרדים לגביו ובעיקר ביחס ליצורים עליהם התבססה דמותו. פעמים רבות תוארו הדרקונים כנחשים ובייחוד קוברות יורקות, תנינים, לטאות ענק וגם מינים שכבר נכחדו כדינוזאורים ופטרוזאורים. השם דרקון (δράκων) הוא השם היווני של דמות מיתולוגית זו וממנו נגזרו למשל השם הלטיני Draco והאנגלי Dragon. לאור העובדה שהמשנה מזכירה את השם היווני ניתן להניח שהיא מתייחסת לדרקון שהיה ידוע באותה תקופה ביוון. מסיבה זו נצפה למצוא מתאם בין תיאור הדרקון המובא בסוגייתנו ובין האופן בו הוא מתואר שם בספרות וביצירות אומנות.

לענ"ד הדרקון מוזכר בספרות חז"ל לא רק כדמות מיתולוגית אלילית אלא גם כיצור ריאלי הנקרא בשם זה העשוי להיות בעל מבנה שונה. גם בימינו השם דרקון כשלעצמו או כשם תואר ניתן לבעלי חיים ואף לצמחים המזכירים במידת מה, במבנה או בתכונות התנהגויות, את מאפייני הדרקונים המיתולוגיים למיניהם. מפורסם הוא דרקון קומודו בגלל גודלו וכוחו יוצאי הדופן בין הזוחלים. השם דרקון הושאל גם לכמה מינים בעלי דבלולים או הסתעפויות הנחשבים לאחד המאפיינים המרכזיים שלו (אולי ה"ציצין" המוזכרים בסוגייתנו). למשל הדג סוסון האצה הנקרא גם דרקון ים עלי (Leafy Sea Dragon) (תמונה 1), הדג פגסוס דרקוני (Eurypegasus draconis) (תמונה 2), סוג הלטאות "דרקון דואה" (Draco) ועוד.


תמונה 1. דרקון ים עלי צילם: Robb		תמונה 2. פגסוס דרקוני צילם: Hans Hillewaert

הדרקון כאליל

מוצאים אנו בברייתא מחלוקת לגבי צורת דרקון המשמש לעבודה זרה: "תנו רבנן: איזהו צורת דרקון? פירש רבי שמעון בן אלעזר: כל שיש לו ציצין בין פרקיו. מחוי רבי אסי: בין פרקי צואר. אמר רבי חמא ברבי חנינא: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר"(1) (עבודה זרה, מג ע"א). מפרש רש"י: "ציצין - תרגום של סנפיר לשון אחר כמו שערות. פרקיו - חליותיו. הלכה כר"ש - שאם אין לו ציצין מותר". בפסיפס מהמאה השלישית לפנה"ס מהעיר קאולון ב"יוון הגדולה" בדרום איטליה (תמונה 3) ניתן לראות דמות דרקון שלאורך צווארו וגבו קבועות בליטות עור דמויות סנפירים ואולי הן ה"ציצין" שציין רבי שמעון בן אלעזר. אמנם הפסיפס קדום לתקופת המשנה והגמרא אך ניתן לשער, כפי שנראה להלן, שהדרקון בספרות חז"ל מבוסס גם הוא על דמות נחש או דמויית נחש. פסל הדרקון בתמונה 4 מדגים את ה"ציצין" בין פרקי הצואר עליהם רמז רב אסי. דרקון זה גם מכוסה בקשקשים כפי שמתאר רע"ב (עבודה זרה, פ"ג מ"ג): "צורת דרקון - צורת נחש שיש לו ציצין וקשקשין כקשקשי הדג, ואומרים שהיא צורה לתלי הלבנה, והיתה נעבדת באותן הימים. ואפילו לרבנן דאמרי לעיל שאר כל הצלמים מותרים, מודו דהנך אסיר, דאורחייהו למפלחינהו". בתמונה 5 מוצגת דמות דרקון שלשיטת רבי שמעון בן אלעזר מותר משום שהוא חסר "ציצין".

על הקשר בין הדרקון וצורת הנחש אנו לומדים במדרש ויקרא רבה (וילנא, מצורע, פרשה ט"ז) שם נאמר: "וברגליהם תעכסנה רבי אבא בר כהנא אמר שהיתה צורות דרקון במנעליה וכו'". מפרש הערוך (ערך "דרקון"): "... פירוש עכס דרקון נחש" ("עכס" (ἔχις) ביוונית הוא נחש). הפועל "תעכסנה" נגזר משמו של הנחש ומתייחס לחטא בנות ציון שהשתמשו בדרקון כקישוט למרות היותו סמל עבודה זרה כאמור במשנה. בירושלמי (עבודה זרה, פ"ג דף מב טור ד /ה"ג) אנו לומדים על הדמיון בין הדרקון והנחש ועל ההבדל ביניהם: "הלכה ג' המוצא כלים כו'. לא שנו אלא כלים שעליהם צורת החמה וצורת הלבנה הא שאר כל המזלות לא. לא שנו אלא דרקון הא כל הנחשים לא. אי זהו דרקון כל שציצין יוצאין בצוארו וכו'". משתמע אם כן שצורתם של הדרקון והנחש דומה למדי אלא שאיסור עבודה זרה הוא רק בדמות הדרקון המיתולוגית הניכרת בציור של "ציצין יוצאין בצוארו". ב"מוסף הערוך" (ערך "דרקון") אנו מוצאים תאור של הדרקון כנחש דמיוני: "בלשון יוון ורומא מין נחש ארכו לפעמים עשרים אמות ולמרחוק עיניו יביטו".

בניגוד למשתמע ממקורות אחרים הרי שלדעת הרמב"ם (עבודה זרה, פ"ג מ"ג) לדרקון דמות אדם:

"והדרקון - צורת איש שיש לו סנפירים, וקשקשים רבים בגבו בין סנפיריו כקשקשי הדגים. וזאת הצורה היתה גם כן מרוממת אצלם, לפי שהם היו מייחסים אותה לחלק מחלקי הגלגל. והודיעני איש מן המומחים בזה המקצוע, שזאת הצורה היא של תלי הירח, ושהיא נעשית בתואר כזה בעת כזאת ותשפיע כך וכך, ושאלתיו אודות הספר אשר נזכר בו זה, לפי שאני לא פגשתי מעולם זאת הצורה, וטען שמסר לו מורו ורבו זאת הצורה עם כל הסודות שגילה לו".

תמונה 3. פסיפס דרקון מהמאה ה - 3 לפנה"ס מהעיר קאולון ב"יוון הגדולה" מקור


תמונה 4. צילם: dalbera		תמונה 5. צילם: Eric Berg

הדרקון כבעל חיים ממשי

בשיחתם של רבי יוחנן בן זכאי ואספסיינוס לגבי גורל בית המקדש (גיטין, נו ע"א) מצטייר הדרקון כיצור ממשי אם כי מאיים: "... אמר ליה (אספסיינוס לרבי יוחנן): אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה, לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון? אישתיק. קרי עליה רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא: משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, איבעי ליה למימר ליה: שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה, וחביתא שבקינן לה"(2). ההצעה להסיר את הדרקון בעזרת צבת ולהרוג אותו מעידה על כך שאין מדובר בדמות מיתולוגית אלילית בעלות יכולות על-טבעיות אלא בבעל חיים מסויים שניתן להתמודד איתו באמצעים טבעיים. הפועל "כרוך" מצביע על בעל חיים מאורך היכול להתפתל סביב החבית ("וזהו תנורו של עכנאי"). בעל חיים זה עשוי להיות נחש או זוחל גדול בעל זנב ארוך שאינו בהכרח בעל מאפיינים זהים לדרקון האלילי.

מקור נוסף המצביע על הדרקון כבעל חיים ריאלי הוא המדרש בבבא בתרא (טז ע"ב): "חולל אילות תשמור - אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת, אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם ומתרפה ממולדה, ואלמלי מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה וכו'". ממדרש זה משתמע לכאורה שהדרקון הוא נחש ואכן כך מפרש רש"י במעשה המובא במסכת ברכות (סב ע"ב): "רבי אלעזר על לבית הכסא, אתא ההוא רומאה דחקיה, קם רבי אלעזר ונפק. אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה, קרי עליה רבי אלעזר: ואתן אדם תחתיך אל תקרי אדם אלא אדום"(3). ספור דומה מובא בגמרא בגיטין (נז ע"א): "... על לבית הכסא, אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה ונח נפשיה. אמר: הואיל ואיתרחיש לי ניסא, הא זימנא אישבקינהו, שבקינהו ואזל"(4). אין במקורות תאור מפורט של אותו "דרקון ריאלי" וכל שניתן לדעת לגביו הוא שהיה עלול לנגוס בבן אדם. ייתכן ודרקון זה היה המודל לתאורים גרפיים שונים מהדרקון האלילי בכך שהיו חסרים "ציצין" ולכן לא נאסרו כעבודה זרה.

הדרקון כטורף

אופי הנסים שאירעו לקיסר ולרבי אלעזר שהיה אמורא ארץ ישראלי (עלה בצעירותו מבבל) מצמצמים את טווח אפשרויות זיהוי הדרקון בארועים אלו לכוח האפור שהוא היחידי מבין הזוחלים בארץ הניזון מטרף גדול. התאור "שמטיה לכרכשיה" איננו מתאים לנחש הבולע את טרפו בשלמותו לאחר הכשה. הכוח האפור הוא בין הגדולים בלטאות ואורכו מגיע ל – 1.5 מ' (פרטים מעטים מגיעים לאורך 2 מ') כולל הזנב. חרדון הצב אמנם כבד ממנו (3 ק"ג לעומת 2 ק"ג) אך הוא ניזון בעיקר מן הצומח ומחרקים. משקל שאר הלטאות בארץ אינו עולה על 50 גרם. בגלל מאפייניו הפיסיים וההתנהגותיים השם "כוח" הולם אותו היטב(5). הוא בולע לטאות, נחשים, צפורי שיר ומכרסמים. הכוח האפור זריז ותוקף גם בעלי חיים גדולים ממנו. בשלב הראשון הוא אוחז בטרף וחובטו בקרקע עד שמת ולאחר מכן בולע אותו בשלמותו.

כוח אפור צילם: Knockout mouse

כוח אפור צילם: אביעד בר

(1) פירוש: תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]: אֵיזֶהוּ צוּרַת דְּרָקוֹן שנאסרה במשנה, שאינה צורת נחש סתם או חיה אחרת? פֵּירֵשׁ ר' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ צִיצִין (כעין סנפירים) שמצויירים לו בֵּין פְּרָקָיו. מַחֲוֵי [מראה היה] ר' אַסִי בידו בפירוש הדברים בֵּין פִּרְקֵי צַוַּאר. אָמַר ר' חָמָא בְּר' חֲנִינָא: הֲלָכָה כְּר' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.
(2) פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] אספסיינוס לרבן יוחנן: אִילּוּ יש לאנשים חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ וּדְרָקוֹן (נחש) כָּרוּךְ עָלֶיהָ, לֹא הָיוּ שׁוֹבְרִין אֶת הֶחָבִית בִּשְׁבִיל (בגלל) דְּרָקוֹן כדי להמיתו? כך צריך אני להחריב את העיר על מנת להרוג את הבריונים שבתוכה. אִישְׁתִּיק [שתק] רבן יוחנן ולא ענה. קָרֵי עֲלֵיהּ [קרא עליו] רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא [ויש אומרים] ר' עֲקִיבָא, שנתקיים בו ברבן יוחנן הכתוב: "מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל" (ישעיה מד, כה), שכן אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר לֵיהּ [היה צריך לומר לו] כך בתשובה: שָׁקְלִינַן צְבָתָא וְשָׁקְלִינַן לֵיהּ לִדְרָקוֹן וְקָטְלִינַן לֵיהּ, וְחָבִיתָא שָׁבְקִינַן לָהּ [לוקחים אנו צבת, ונוטלים אנו אותו, את הדרקון, והורגים אותו, ואת החבית משאירים אותה שלימה] וכך צריך היה לעשות, להרוג את המורדים ולהשאיר את העיר.
(3) פירוש: רבי אלעזר על [נכנס] לבית הכסא. אתא ההוא רומאה דחקיה [בא רומאי אחד ודחקו] משם. קם ר' אלעזר ונפק [יצא]. אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה [בא נחש ושמט את מעיו] של אותו רומאי. קרי עליה [קרא עליו] ר' אלעזר: "ואתן אדם תחתיך" (ישעיהו מג, ד), אל תקרי [תקרא] "אדם" אלא "אדום", כלומר, רומאי.
(4) פירוש: עַל [נכנס] בר דרומא לְבֵית הַכִּסֵּא, אֲתָא דְּרָקוֹנָא שַׁמְטֵיהּ לְכַרְכַּשֵׁיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ [בא נחש שמט את בני מעיו ומת]. אָמַר הקיסר: הוֹאִיל וְאִיתְרְחִישׁ [והתרחש] לִי נִיסָא [נס] שלא מכוחי, הָא זִימְנָא אִישְׁבְּקִינְהוּ [בפעם הזו אניח להם]. שְׁבַקִינְהוּ וַאֲזַל [הניחם והלך].
(5) מקובל לזהות את הכוח האפור כאחד מ – 8 השרצים המופיעים בפסוק בויקרא (יא ל'): "והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת". הכוח ניצוד ונאכל בשל בשרו הטעים ולכן ברור מדוע היה מקום לאסור את אכילתו.

מקורות עיקריים:

מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 164-165).

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים