פִּלַגְשִׁים
סנהדרין כא ע"א
"(שמואל ב ה, יג) וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים (בירושלים) [מִירוּשָׁלִַם]... מאי נשים ומאי פלגשים? - אמר רב יהודה אמר רב: נשים, בכתובה ובקידושין, פלגשים - בלא כתובה ובלא קידושין".
כך הגירסה גם בכל כתבי היד ובמקבילות ובמובאות: "פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין", או באותה המשמעות: "בלא כתובה וקידושין". לפיכך קשה למה כתב רש"י בסוף פרשת חיי שרה (בראשית כה, ו) "נשים בכתובה, פילגשים בלא כתובה, כדאמרינן בסנהדרין בנשים ופילגשים דדוד", והשמיט את דברי הגמרא שפלגשים בלא קידושין. ומצד שני הגר"א בביאורו לשו"ע אה"ע כו, א סק"ז הביא כמה ראיות לכך שפלגש מקודשת, כמשמע מדברי רש"י.
א. בירושלמי מסכת יבמות פרק ב הלכה ד, והובא בתוספת ביבמות כא ע"א ד"ה ומותר: "אשת חמיו אסורה משום מראית העין. אי תימר תורה, הרי דוד נשא רצפה בת איה" (ראה בקישור זה).
ב. בירושלמי כתובות פרק ה הלכה ב: "איזהו אשה ואיזו היא פלגש רבי מאיר אומר אשה יש לה כתובה ופלגש אין לה כתובה רבי יהודה אומר אחד זו ואחד זו יש לה כתובה אשה יש לה כתובה ותנאי כתובה פלגש יש לה כתובה ואין לה תנאי כתובה", משמע שקדושין לדברי הכל יש לה.
ג. בראשית רבה פרשת נח (לב, א; לח, א) "וזה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים שנאמר באחיתופל (שמואל ב טז) בוא אל פילגשי אביך". והן לא היו אסורות לאבשלום אילולא היו מקודשות שהרי אמרו במשנה (מסכת יבמות דף צז ע"א) "נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו".
ד. (שופטים יט, א) וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. קיחה של אשה זה קידושין כאמרם במסכת קידושין דף ב ע"א: "גמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא: כי יקח איש אשה". וגם נקראה אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ ואשה היא נשואה. ונקרא אביה חותנו וַיַּחֲזֶק בּוֹ חֹתְנוֹ (שופטים יט, ד; ושם ט). וכן: וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל חֲתָנוֹ (שופטים יט, ה).
ה. במסכת שבת דף נה ע"ב: "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון, ולא בא מעשה זה לידו. אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר ארור שכב עם אשת אביו ויבא חטא זה לידו? אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו...". הרי שדין פילגש אבין כדין אשת אביו.
אלא שמה שאמרו שפלגשים הן בלא קידושין אין הפירוש שאינן מתקדשות כלל. אלא הפירוש כלשון הרמב"ם בהלכות אישות פרק א הלכה א: "קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה שנאמר (דברים כב) כי יקח איש אשה ובא אליה". גם לפני מתן תורה, לאחר שמכניסה לביתו לעיני וידיעת העולם, ובועלה, היא נעשית אשתו, וכך דין קידושי ביאה. מה שנתוסף כשניתנה תורה זה הדין שיקנה אשה תחלה דרך כבוד בכסף או בשטר, אך פילגש נקנית רק בביאתה.
וכך מדויק לשון הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ד הלכה ד: "וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופילגשים, נשים בכתובה וקידושין, ופילגשים בלא כתובה ובלא קידושין, אלא בייחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו. אבל ההדיוט אסור בפילגש, אלא באמה עברייה בלבד אחר ייעוד". למרות שכתב: ופילגשים בלא כתובה ובלא קידושין, כתב מיד: אלא בייחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו, כלומר שאמנם אינה מתקדשת לפני כניסתה בכסף או בשטר, אך כשמכניסה לביתו לבסוף, כיון שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, היא נקנית ביחוד כלומר בעידי יחוד כדרך קידושי ביאה, ונקנית פירושו מתקדשת כלשון המשנה בתחילת קידושין האשה נקנית... בביאה. וסיים הרמב"ם: "ומותרת לו" כי עד אז היתה אסורה עליו כדין פנויה.
ובזה מתבארים גם דברי רש"י, שכיון שגם פלגש מתקדשת לבסוף החילוק שנשאר הוא רק בכתובה.
וכתב הרמב"ם: "אבל ההדיוט אסור בפילגש, אלא באמה עברייה בלבד אחר ייעוד", משמעות דבריו שכשם שאחר הייעוד היא מקודשת, כך פילגש מקודשת. למרות זאת אסורה היא להדיוט. אם משום "דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה" (יבמות דף נב ע"א; קידושין דף יב ע"ב), מה שאין כן מלך הזכאי לחטוף כרצונו. אם משום איסור (דברים כא, יד) לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ היות שפלגש היא שפחה כמבואר בפסוקים רבים, מה שאין כן מלך שהכל עבדיו. ואם משום שהלכה כדברי רבי מאיר במשנה במסכת כתובות דף נד ע"ב: "כל הפוחת לבתולה ממאתים, ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות" כי קלה בעיניו להוציאה, קל וחומר פילגש שבלא כתובה כלל. מה שאין כן במלך שהכל עבדיו ברצותו כונס וברצותו מוציא ואין ממון מועט חשוב אצלו, מה גם שיכול הוא לשוב ולגבותו.
ראיות לכך שאיסור פנויה מהתורה
א. מסכת סנהדרין דף עו ע"א
"תניא: (ויקרא יט, כט) אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ... להזנותה - בחילול שבזנות הכתוב מדבר, במוסר את בתו שלא לשם אישות".
ב. ספרא קדושים פרשה ג פרק ז
"(ויקרא יט, כט) אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ, יכול לא יתננה ללוי ולא יתננה לישראל, תלמוד לומר להזנותה - לא אמרתי אלא חילול שהוא לשם זנות, ואיזה זה? זה המוסר לחבירו בתו פנויה שלא לשם אישות, וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות".
ג. ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רס
"לא תהיה קדשה, זו אזהרה למופנה [=פנויה] שנאמר (בראשית לח כא) לא היתה בזה קדשה" (ובמדרש תנאים לדברים דברים כג, יח יש המשך בסוגריים: "וכל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה").
ד. מסכת כתובות דף עג ע"א (ועוד)
"לא תימא טעמיה דרב, כיון שכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה, אלא טעמא דרב, לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות".
מנין שבעל לשם קידושין, הרי אם אין קידושין בפילגש יתכן שבעל עבור שתהיה פילגשו, וכפי שבעלו כל בעלי פילגשים שבמקרא? אלא שגם בועל פילגש מכווין לשום קידושין.
וכן כתב במרומי שדה לנצי"ב מוולוז'ין על מסכת סנהדרין דף כא ע"א: "וברמב"ם הלכות מלכים פרק ד' הלכה ד' הביא הנוס' כמו לפנינו פלגשים בלא קדושין, ומכל מקום כתב שקונין אותם ביחוד. וכתב עוד דהדיוט אסור בפלגש אלא א"כ אמה העבריה אחר יעוד. והלא יעוד קונה והיא אשת איש גמורה. אלא לכו"ע פלגש היא אשת איש, ופירוש 'בלי קדושין' – קודם יחוד וביאה כמנהג נשים".
ה. תלמוד ירושלמי מסכת יבמות פרק ב הלכה ד
"רבי זריקן בשם רבי חנינה אשת חמיו אסורה מפני מראית העין. אי תימר תורה, הרי דוד שנשא רצפה בת איה, שנאמר (שמואל ב יב, ח) וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ".
וכתוב: (שמואל ב ג, ז) וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת אַיָּה. ואם פילגש אינה מקודשת ודאי שכשרה לדוד, וגם לא היתה אז נקראת בכלל נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ.
ו. מסכת סוטה דף מז ע"ב
"תנו רבנן: ונקה האיש מעון, בזמן שהאיש מנוקה מעון - המים בודקין את אשתו, אין האיש מנוקה מעון - אין המים בודקין את אשתו... וכי תימא, עון אשת איש אִין, עון דפנויה לא, תא שמע: (הושע ד, יד) כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ".
הרי שיש בפנויה עון שמשפיע על דין דאורייתא.
