פר או שעיר כשבה ושעירה
הוריות ז ע"א
"נראה למי דומה? צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי, ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי, מה צבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה; או כלך לדרך זו: נשיא מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי, ומשיח מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי, מה נשיא מביא בשגגת מעשה, אף משיח מביא בשגגת מעשה? תלמוד לומר: (ויקרא ד, ג) [אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא] לְאַשְׁמַת הָעָם, הרי הוא משיח כצבור, מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, אף משיח אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה".
הברייתא למדה מהפסוק לְאַשְׁמַת הָעָם שהדמיון הראשון הוא הנכון והקובע: "צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי, ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי, מה צבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה", ובסוף הסוגיה מבהירה הגמרא שהפרט "ואין מביאין אשם תלוי" לא נאמר בדוקא, אלא עיקר הדמיון הוא "צבור בפר ומשיח בפר", וזו הסיבה למסקנה: "מה צבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה".
על פי זה מבואר הטעם שמקריבים פר דוקא בהעלם דבר של צבור וגם בשל כהן משיח, בעוד שנשיא מקריב שעיר, ויחיד מקריב כשבה או שעירה. המיוחד המשותף להעלם דבר של צבור ושל כהן משיח הוא שבשניהם יש העלם דבר עם שגגת מעשה, כלומר פסק הלכה שגוי שעל פיו גם מעשה של חטא. ולזה שייך דוקא פר, ככתוב: (ישעיהו א, ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, השור כחמור מכיר ויודע את רצון בעליו ופועל על פיו, ואם בעליו שוגה ישגה גם השור על פיו. לכן שור הוא הקרבן לשגגה על פי הדרכת פסק שגוי. מה שאין כן בבהמה דקה שאין לה ידיעה וזקוקה להובלה צמודה, ככתוב (תהלים קיט, קעו) תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד. לכן בהמה דקה קריבה לשגגה גרידה – קרבן זכר למנהיג, וקרבן נקבה למונהג.
