הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מסתבר טעמיה; הלכה כמיקל

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים מג ע"א

לוג שמן של מצורע רבי שמעון אומר אין חיייבן עליו משום פיגול, ורבי מאיר אומר חייבין עליו משום פיגול, שדם האשם מתירו

1.
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק יח הלכה ח:

ואלו דברים שאין חייבין עליהן משום פגול לעולם: הקומץ והלבונה, והקטרת והדם והיין, בין יין הבא עם הנסכים בין יין הבא בפני עצמו, ומנחות הנשרפות כולן, שהרי אין להם קומץ להתירן, כגון מנחת כהנים ומנחת נסכים ובשר חטאות הנשרפות,
ולוג שמן של מצורע, ואם תאמר והלא דם האשם מתירו, אינו תלוי בו שהרי אדם מביא אשמו היום ולוג אחר כמה ימים כמו שיתבאר במקומו.

הרמב"ם פוסק כרבי שמעון.

2.
כסף משנה הלכות פסולי המוקדשין פרק יח:

... ומ"ש ולוג שמן של מצורע. שם במשנה ר"ש אומר אין חייבין עליו משום פיגול ור"מ אומר חייב עליו משום פיגול שדם האשם מתירו ופסק כר"ש דמיקל דלית לן לחיובי מספיקא ועוד דמסתבר טעמיה כמו שביאר רבינו בסמוך. ומ"ש וא"ת והלא דם האשם מתירו אינו תלוי בו וכו'. בפ"ב דמנחות דף ט"ו):

דעת הרמב"ם שבמחלוקת במשנה/גמרא בין רבי שמעון ורבי מאיר - כשאין הכרעה ברורה ביניהם - ההכרעה תהיה לפי שני שיקולים:

2.1
ההלכה תהיה כדעת המיקל.

2.2
ההלכה תהיה כמי ש"מסתבר טעמו".

2.3
בסוגייתנו שני הכללים לעיל מתקיימים "לטובת" שיטת רבי שמעון לעומת שיטת רבי מאיר.

3.
בעירובין דף מו עמוד ב הגמרא נשארה ב"תיקו" לגבי הכלל כמי ההלכה במחלוקת בין רבי מאיר לרבי שמעון. ולכן בסוגייתנו ה"כסף משנה" נזקק לשני הנימוקים להכרעה כרבי שמעון.