סמיכת שעיר נחשון
זבחים מח ע"ב
"תניא: וסמך ידו על ראש השעיר - לרבות שעיר נחשון לסמיכה, דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר: לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה".
הניחא לשיטת "רבי שמעון דאזיל בתר כוונה" (מסכת פסחים דף כה ע"ב) – שעיר נחשון הוקרב לכוונת דורון ולא לשם חטא, ולכן לא שייך בו סמיכה שהיא מסירה והעברת החטא. רבי יהודה גם הולך לשיטתו שלמעשה הקרבן הוא קרבן חטאת, לכן דינו ככל קרבן חטאת לכל דבריו. אך לשיטתו קשה, מה הוענק באותה בסמיכת קרבן נחשון?
אלא שלשון הכתוב (ויקרא ד, כב) אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא, והפירוש הוא "כאשר נשיא יחטא" כמו שכתב הרמב"ן. לא נאמר לשון "אם נשיא יחטא", המשמעות היא שחזקה שיחטא בזמן כלשהו, וכאשר יגיע אותו זמן שיחטא עליו להביא את קרבנו. וכך פירשו הספורנו: "אשר נשיא יחטא. כי אמנם זה דבר מצוי שיחטא, כאמרו וישמן ישורון ויבעט", וההעמק דבר: "אשר נשיא יחטא. ידוע הפירוש דנשיאתו גורמת שיהא עלול לחטא. וכ"כ הספורנו". וזהו שאמרו במסכת סוכה דף נב ע"א: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". וכדאמרי אינשי בימינו: השלטון משחית!
לפיכך חזקה גם על נשיאי ישראל שחטאו עד להקמת המשכן, ומשום כך נצרכו לקרבן חטאת ולסמוך עליו את ידם.
