טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
פגה שטמנה בתבן – פגה
"ואת הכוש ואת הכרכר כו'. תנו רבנן: פגה שטמנה בתבן, וחררה שטמנה בגחלים, אם מגולה מקצתה מותר לטלטלה. ואם לאו אסור לטלטלה. רבי אלעזר בן תדאי אומר: תוחבין בכוש או בכרכר והן מנערות מאיליהם" (שבת, קכג ע"א).
פירוש: וְעוד שנינו במשנה שמטלטלים אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכַּר לתחוב בהם. תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים] בברייתא: פַּגָּה (תאנה בלתי בשלה) שֶׁטְּמָנָהּ בַּתֶּבֶן שתתבשל וכן חֲרָרָהּ (עוגה) שֶׁטְּמָנָהּ בַּגֶּחָלִים להתחמם, אִם מְגוּלָּה מִקְצָתָהּ מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ בשבת, וְאִם לָאו [לא] אלא שמכוסה כולה אָסוּר לְטַלְטְלָהּ, שמא יטלטל אגב כך את התבן או הגחלים שהם מוקצה ואסור אף לגרום לטלטול מוקצה. ר' אֶלְעָזָר בֶּן תַּדַּאי אוֹמֵר: תּוֹחֲבִין בַּכּוּשׁ אוֹ בַּכַּרְכַּר, כלומר את הכוש או הכרכר בפגה וכך מוציאים אותה ממקומה, וְהֵן התבן או הגחלים מִנַּעֲרוֹת מֵאֵילֵיהֶם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תאנה שם באנגלית: Common Fig שם מדעי: Ficus carica
שמות נרדפים במקורות: תאינה, תאנתא, תאינתא, תינתא
נושא מרכזי: מהי פגה ומהם שלבי התפתחות פגות התאנה?
לריכוז המאמרים שנכתבו על התאנה הקש/י כאן.
תקציר: בעברית בת זמננו אנו משתמשים בשם "פגה" בהתייחס ל"פרי" התאנה למרות שבהגדרה הבוטנית איננו פרי אלא תפרחת (ראו ב"הרחבה"). במקורות ובמפרשים השם "פגה" מתפרש, בדרך כלל, כ"פרי" התאנה אך בכמה מהם גם כפירות נוספים בעודם בוסר(1). בשיר השירים (ב י"ג) נאמר: "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ וכו'" ומהפסוקים הקודמים (י"א – י"ב) ומההקבלה לסמדר ניתן להסיק שהפסוק מתייחס לשלבים הראשונים של התפתחות ה"פרי". על הקבלה זו עמד רש"י (נדה, מז ע"א): "פגה - סמדר כך באשה עודה תינוקת קרו לה פגה וכו'". אבן עזרא (שיר השירים) מפרש: "פגיה - הוא הפרי טרם שיתבשל וכן הוא בלשון ישמעאל". הכוונה בלשון ישמעאל היא כנראה כפירוש הרמב"ם למשנה(2) (נדה, פ"ה מ"ז): "פגה הוא אלפג". רש"י אפילו לא מצא צורך לפרש מהי פגה: "התאנה חנטה פגיה – כמשמעו". במעט מקורות אנו מוצאים שימוש בשם "פגה" כשם נרדף ל"פרי" התאנה באופן כללי.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"פגה" – פרי בוסר
ה"פגה" מוזכרת בספרות חז"ל פעמים רבות בהקשרים המעידים על כך שהכוונה לפרי בשלבי ההתפתחות המוקדמים אם כי ייתכן ולעיתים גם ל"פרי" תאנה בשל. להלן נראה ששם זה קיים או הושאל גם לפירות נוספים. המקור הברור ביותר לכך שמדובר בפרי בוסר הוא בירושלמי (וילנא,שביעית, פ"ד הל' ו'): "מתניתין: מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית? הפגין משהזריחו אוכל בהן פתו בשדה, ביחילו כונס לתוך ביתו, וכן כיוצא בהן בשאר שני שבוע חייבין במעשרות". מפרש "פני משה": הפגים. פגי תאנה כדכתיב התאנה חנטה פגיה. משיזריחו. כשיתחיל המים והלחלוחית להכנס בתוכן דרכן להבהיק ולהיות נראות חלק וזהו משיזריחו". מהלכה זו נוכל להסיק ששלב הפגין הוא השלב הראשון בהתפתחות. במשנה בנדה (פ"ה מ"ז) אנו מוצאים השאלה של מונחים אלו (פגה ובוחל) על מנת לתאר את התפתחות האשה: "משל משלו חכמים באשה: פגה בוחל וצמל. פגה עודה תנוקת, בוחל אלו ימי נעוריה וכו'"(3).
מקורות נוספים המעידים על כך ש"פגה" מציינת שלב בוסר מופיעים בכמה סוגיות בגמרא. בסנהדרין (קז ע"א) מסופר: "... וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה". הערוך (ערך "פג") פירש: "... כלומר באה אצלו קודם זמן בישולה באיסור שהיתה אשת איש וכו'". בגמרא ביומא (פו ע"ב) מובא משל שייתכן וגם ממנו משתמע שמדובר בפרי בוסר: "... משל דמשה ודוד למה הדבר דומה? לשתי נשים שלקו בבית דין, אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית, אמרה להן אותה שאכלה פגי שביעית: בבקשה מכם, הודיעו על מה היא לוקה, שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה. הביאו פגי שביעית ותלו בצוארה, והיו מכריזין לפניה ואומרין: על עסקי שביעית היא לוקה וכו'". למהות האיסור הקל יחסית שעשתה אותה אשה מפרש רש"י: "פגי שביעית - תאנים שלא בישלו כל צרכן, ורחמנא אמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה (ויקרא כה) לאכלה ולא להפסד".
במדרש בראשית רבה מוזכרת הפגה כמילה נרדפת לבוסר: "והארץ היתה תהו ובהו, רבי ברכיה פתח (משלי כ) גם במעלליו יתנכר נער, א"ר ברכיה עד דהיא פגה אפיקת כובייא, הוא מה שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו" (וילנא, בראשית פרשה ב א'). במהדורת אלבק מובאים כמה פירושים דומים זה לזה ומציינים את העובדה שהארץ הוציאה קוצים בעודה בוסר (פגה) כלומר בימים המועטים מאז שנבראה. משמעות זו מופיעה גם בפרשת וירא (וילנא, פרשה מט ט'): "... א"ר לוי שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ואיוב, אברהם חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, איוב אמר (איוב ט) אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, אברהם נטל עליה שכר, איוב נענש עליה, אברהם אמר בישולה, איוב אמר פגה וכו'". ה"פגה" מנוגדת במדרש ל"בישולה".
להגדרת המונח "פגה" יש גם הקשרים הלכתיים. בגמרא בשבת (קכג ע"א) נאמר: "פגה שטמנה בתבן, וחררה שטמנה בגחלים וכו'" משתמע שמדובר בפרי שיש להבשילו משום שהוא עדיין בוסר. רש"י הבין שמדובר בפגת תאנה: "פגה - תאנה שלא בשלה כל צרכה, וטומנין בתבן להתבשל, ותבן מוקצה הוי לטיט". כך פירש גם בעירובין (כח ע"ב): "פגי - תאנים הן שלא נתבשלו". בגמרא בפסחים (נג ע"א) מובאת מחלוקת לגבי "פגות בית היני": "... אוכלין בגרוגרות עד שיכלו פגי בית היני. אמר רבי יהודה: לא הוזכרו פגי בית היני אלא לענין מעשר, (דתנן) פגי בית היני ואהיני דטובינא חייבין במעשר וכו'". מפרש רש"י: "גרוגרות - תאנים יבשים. פגי בית היני - תאנים של אותו מקום. לא הוזכרו - בבית המדרש, להחשב פירי אלא למעשר". נתבשלו". מפירושו לא ברור לגמרי מה ייחודם של "פגי בית היני" אך בפירוש ליברמן בתוספתא (שביעית, פ"ז הלכה י"ד) מוסבר: "אלא למעשרות. אעפ"י שהם דקים וקטנים מפני שדרכם בכך. אבל לעניין שיאכלו את התאנים עליהם לא הוזכרו בבית המדרש".
בתוספתא (שביעית, ליברמן, פ"ג הל' כ"א) נאמר: "פגין של שביעית אין חולקין אותן בשביעית, בסייפות מותר מפני שהיא מלאכתן וכו'". המפרשים מגיהים, על פי הירושלמי (שביעית, פ"ד הלכה ו'), את הפועל חולקין, שמשמעותו איננה ברורה, לשולקין ("דתני הפגין של שביעית אין שולקין אותן ובמסוייפות מותר מפני שהוא מלאכתן"). מפרש "פני משה": "אין שולקין אותן. כחומרי מאכל בהמה שאין שולקין אותן בשביעית: ובמסויפות. של סוף הקיץ מותר מפני שהוא מלאכתן שכן דרכן לאכלן ע"י שליקה וכמאכל אדם הן ומותר לשולקן". "מראה הפנים" מפרש: "הפגין של שביעית אין שולקין אותן וכו'. בפגין שאינן ראויין כלל עדיין למאכל אדם מיירי וכדפרישית בפנים וס"ל להאי ברייתא דנותנין עליהן חומרי מאכל בהמה וכו'". ליברמן פירש באופן הפוך: "והטעם מפני שאף בפגים שמשתבחים בשליקתם אסור לשנות אותם מברייתם מפני שאף הם נאכלים חיים". כך או כך משתי דרכי הפירוש משתמע שפגים הם פירות שעדיין לא הבשילו.
"פגה" – פרי התאנה
לעיל הובאה הגמרא בפסחים (נג ע"א) שם נאמר: "... אוכלין בגרוגרות עד שיכלו פגי בית היני. אמר רבי יהודה: לא הוזכרו פגי בית היני אלא לענין מעשר וכו'". אמנם לפי רבי יהודה הוסבר שמדובר בתאני בוסר אבל לפי ת"ק המייחס את המונח "פגי בית היני" לדין ביעור פירות שביעית ייתכן וה"פגות" הם תאנים בשלות שהרי הביעור נתלה בהן. אם "בית היני" הוזכר ביחס לשביעית הרי שעלינו להניח שייחודו של המקום הוא בכך שהפירות מבשילים בו מאוחר יותר מאשר בשאר אזורי הארץ. לעומת זאת לשיטת רבי יהודה הסובר שההקשר הוא מעשר כנראה שבמקום זה נוהגים לאכול גם את תאני הבוסר. בתוספתא (עוקצין, צוקרמאנדל, פ"ג ז') אנו מוצאים: "מודה רבי יוחנן בן נורי לרבי עקיבא בפגי בוסר שסחטן עד שלא באו לעונת המעשרות שהן טמאין טומאת אוכלין וכו'". אם אכן השם "פגי" מתייחס לשלבי ההתפתחות המוקדמים לא ברורה הכפילות "פגי" ו"בוסר" שהרי בכל מקרה הפגות הן בוסר. ייתכן שכוונת הדברים לציין שתאנים שנסחטו (כאן מציין השם "פגין" את פרי התאנה באופן כללי) בעודן בוסר, לפני שהגיעו לעונת המעשרות, טמאים.
"פגות" תאנה
בשורות הבאות ניתן דעתנו לשאלה האם "פגות" הן דווקא "פירות" התאנה או שגם פירות שאר העצים בעודם קטנים נקראים בשם זה(4). דברי הערוך לגבי שאלה זו אינם חד משמעיים ובערך "פג" כתב: "... פי' פגה כדכתיב התאנה חנטה פגיה והן פירות שלא נתבשלו באילן וטמנן בתבן להתבשל בחמות התבן להכשר לאכילה". אמנם הוא מביא ראיה מפסוק המתייחס לתאנה אך לאחר מכן כתב באופן כללי "והן פירות שלא נתבשלו". בספרות חז"ל ה"פגות" הוא שם שיוחד, בדרך כלל, לתאנה אך מכמה מקורות משתמע שהוא מתייחס גם לשאר הפירות בעודם קטנים. כתב ח. י. קאהוט (ערך "פג"): "והושאל פגה על כל נטיעה רכה".
במשנה (שביעית, פ"ב מ"ה) מצאנו: "סכין את הפגים ומנקבים אותם עד ראש השנה, פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית לא סכין ולא מנקבין אותן וכו'". הסיכה והניקוב הן מלאכות המאפיינות את פגי התאנה והשקמה הדומה לה. קיימת אחידות דעים בין המפרשים לגבי סוג המלאכות אם כי הם חלוקים לגבי אופן ביצוען ומטרתן. רבינו חננאל (עבודה זרה, נ ע"ב) פירש: "... וסיכה לפגין כדי שיתבשלו בשמש ויוכשרו מהרה לאכילה. וסיכת הפגין הוא פטומי פירא וכו'". ריבמ"ץ: "סכין את הפגין - פירוש מושחין את הבוסר מן החלב שלהן, והתאנין כשהן בוסר נקראין פגין, מלשון התאנה חנטה פגיה, סכין מלשון וסוך לא סכתה. ומנקבין אותן - פירוש כדי שיכנסו בהן הגשמין ויתבשלו במהרה הפגין". ברמב"ם מצאנו: "סכין את הפגין, סכין את הפירות הפגין כדי למהר בשולן. ומנקבין אותן, שעושין בהן נקבים, וכן דרך תאנים של קצת מקומות אצלינו שאינן מתבשלין עד שסכין קיסם ונוקבין בו קצה כל גרגר מהם וכו'". באופן מעט שונה מפרש הר"ש: "פגין - מלשון התאנה חנטה פגיה (שיר ב). וסכין אותן בשמן או בחלב כדי שימהרו להתבשל, ומנקבין אותן כדי שיכנסו בהן הגשמים ויתבשלו מהרה. ויש מפרשים שממלאים נקבי הפגין שמן". ייתכן וזו הייתה מלאכת הנביא עמוס שכינה את עצמו "בולס שקמים"(5).
בתוספתא (בבא קמא, (ליברמן) פ"ו הלכה כ"א) המובאת בגמרא (בבא קמא, נט ע"א) אנו מוצאים ש"פגין" מתייחסים לתאנה ואילו בוסר לענבים: "אין שמין בית קב מפני שמשביחו ולא בית כור מפני שפוגם ... רבי שמעון בן יהודה אומר משם רבי שמעון במה דברים אמורים בזמן שאכלה יחורי תאנים או שקטפה לולבי גפנים, אבל אם אכלה פגין או בוסר רואין אותן כאילו הן פירות גמורין וכו'". מפרש שם רש"י: "אבל אכלה פגים - בתאנה או בוסר בענבים שהן כפול הלבן והוו כפירות גמורים רואין אותן כו'". דוגמה נוספת לפגות תאנה נמצאת במדרש (ויקרא רבה, וילנא, קדושים, פרשה כ"ה) המספר על הזקן שהביא לאדריאנוס סלסלת תאנים שארה מעץ שנטע וקיבל במקומן זהובים. בהמשך המדרש מסופר על שכנו שבעצת אשתו הביא גם הוא פירות למלך אלא שבמקום לקבל זהובים נרגם בפירות שהביא. כשחזר לביתו וסיפר לאשתו את שארע לו אמרה: "אזיל גלוג לאמך תהוון אינון תינין ולא הוון אתרגון דהוון בשילן ולא פגינן". פירוש הדברים הוא "השתבח לפני אמך שהיו אלה תאנים ולא אתרוגים ושהיו בשלים ולא פגות". הכאב הנגרם מאתרוגים ופגות בעודן קשות גדול מהכאב הנגרם מתאנים בשלות ורכות. המיוחד במדרש על פי הגרסה זאת הוא שמהשם "פגה" התקבל פועל "פגינן" כלומר להפוך לפגה.
"פגות" שאינן תאנים
בכמה סוגיות אנו לומדים על פגות שאינן של תאנה. במסכת ברכות (נז ע"ב) אנו מוצאים פגה של תמר: "כל מיני חיות יפות לחלום, חוץ מן הפיל והקוף והקפוד ... כל מיני פירות יפין לחלום, חוץ מפגי תמרה וכו'". "שלשה נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן: גודגדניות, וכפניות, ופגי תמרה" (שם). מפרש רש"י: "פגי תמרה - שלא בשלו כל צרכן". בתוספתא (עוקצין, צוקרמאנדל, פ"ג הל' ז'): "... פגי הסיפות מטמאין טומאת אוכלין. פגי העוגסין הקרוסטומלין והפרישין והעוזרדין כעונתן למעשרות ואין מטמאין טומאת אוכלין, פחות מכן ושלקן מטמאין טומאת אוכלין". "... רבי חנניא בשם ר"ל בפגי תאנים היא מתניתא הא בשאר כל הפגין אינן מטמאין טומאת אוכלין עד שיבאו לעונת המעשרות וכו'" (ירושלמי, וילנא, שביעית, פ"ד הל' ו').
שלבי התפתחות התאנים
שלב ה"פגות" מתחיל בחנטה ומסתיים ב"הזרחה" וכך מצאנו במשנה בשביעית (פ"ד מ"ז): "מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית? הפגים משיזריחו, אוכל בהם פתו בשדה. ביחלו כונס לתוך ביתו, וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייב במעשרות". מפרש הריבמ"ץ: "הפגין - פירוש התאינין, כדכתיב התאנה חנטה פגיה. משהזריחו - פירוש משהתחילו לבשל, כדכתיב ויזרח לו השמש". כאן הריבמ"ץ מדגיש שה"פגין" הם דווקא התאנים. הריבמ"ץ והר"ש (שם) לא מפרטים את הקשר בין ההבשלה ל"ויזרח לו השמש" אך בדברי הרא"ש הדברים ברורים יותר: "פגין - תאנים קטנים תחלת בישולם מזריחים ומאדימים קצת כמו ויזרח לו השמש". הרמב"ם מפרש את משמעות ה"הזרחה" לא כשינוי בצבע אלא כברק: "ענין יזריחו, יבריקו ויהיו פניהם חלקים, וכך דרך הפגים כשיתחיל להכנס בהם המים. בחלו, בשלו, ואני חושב שאין מדובר כאן אלא על פגי התאנים. ואמרו וכן כיוצא בהן, רצה לומר ששאר פירות האילנות שדרך פגיהן להזריח דינן כך וכו'". מעניין שגם בפירוש הרמב"ם אנו מוצאים את כפל משמעות לשם "פגין" ("פגי תאנים" ו"ששאר פירות האילנות שדרך פגיהן להזריח").
כפי שאנו לומדים בדברי המשנה השלב הבא לאחר ה"פגה" הוא ה"בוחל" (סדר שלבים זה מופיע כך גם במשנה בנדה). מפרש הרמב"ם (מעשרות, פ"א מ"ב): "כבר ביארנו שאין פירות האילן מתחייבים במעשר עד שיהו פרי, לפיכך אמר התאנים משיבחילו, פירושו משיתחילו להבשיל, ושיעורו משיתלוש תאנה מן האילן ויניחנה עשרים וארבע שעות ותהיה ראויה לאכילה. ובוחל בלשונם ההבשלה". הרמב"ם מספק מדד מעשי להבשלה הדרוש לארות את התאנים ואילו בבבלי ובירושלמי אנו מוצאים סימנים חיצוניים שלכאורה סותרים זה את זה. בבבלי (נדה, מז ע"ב) למדנו: "... בוחל אלו ימי הנעורים, כדתנן: התאנים משיבחלו, ואמר רבה בר בר חנה אמר רב: משילבין ראשיהן" ואילו בירושלמי (מעשרות פ"א מח טור ד /ה"ב): "רבי אבא בר יעקב משם רבי יוחנן משיאדימו פניהם וכל התאנים פיהם מאדימות". ניתן ליישב את סתירה זו אם נניח ששני התלמודים מתייחסים לזני תאנים שונים. הבבלי עוסק בזן תאנים ירוקות (תמונה 1) ובו אנו מוצאים ששלב ה"הבחלה" הוא השלב "משילבין ראשיהם". אני משער שכוונת הדברים היא לשלב שבו גוון הפגה הופך לבהיר משום שלפגת הבוסר צבע ירוק כהה. לגבי הזנים הכהים אומר הירושלמי "משיאדימו פניהם" משום שהוא עוסק בזני תאנה כהים ובהם ניתן לראות שהחלק המשחיר (או מאדים) לראשונה הוא פני הפגה (תמונה 2). סימן נוסף המובא בסוגיה בנדה הוא עצם העובדה שהפגה גדלה: "... ואיבעית אימא מהכא: ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי". מפרש רש"י: "בחלה בי - גדלה עלי אדם הקץ בדבר נראה לו כגדול אנקיישנ"ץ בלע"ז". ד"ר משה קטן מתרגם ב"אוצר לעזי רש"י" את הלעז "מפריע" ו"נמאס".
השלב האחרון בהתפתחות הפגה הוא הצמל וכדברי הגמרא: "צמל כמאן דאמר - יצתה מלאה". רע"ב מפרש: "צמל - לשון נוטריקון יצתה מלאה וכו'". נסכם את שלושת השלבים על פי הרמב"ם בפיהמ"ש (נדה, פ"ה מ"ז): פגה הוא "אלפג'". ובוחל הפרי שקרב להבשלה. וצמל שם הפרי כאשר נגמרה הבשלתו והיא מלה מורכבת מן יצאה מלאה. וכבר בארנו גבול הקטנות והנערות והבגרות בשלישי דכתובות".
הרחבה
מאפייני התאנה ותפוצתה
התאנה או בשמה המלא "פיקוס התאנה" נמנית על הסוג "פיקוס" במשפחת התותיים. בהשוואה למינים רבים בסוג המגיעים לגובה רב הרי שפיקוס התאנה נחשב לעץ ים תיכוני נמוך בגובה 4 – 7 מ' וקוטר של 4 – 9 מ'. לעיתים מגדלת התאנה כמה גזעים ומגיעה במהירות לממדים גדולים תוך שליחת שורשים ענקיים. מסיבה זו אין לשתול תאנה בסמוך למבנים. התאנה היא עץ נשיר בעל עלים גדולים, מפורצים ושעירים בתחתיתם שלהם 3 – 5 אונות. מוצא התאנה בארצות המזרח הקרוב ומשם היא התפשטה לפני כ - 3000 שנה לשאר הארצות באגן הים התיכון. התאנים הובאו לאמריקה רק לפני כ - 500 שנים. בארץ ישראל נמצאו שרידי תאנים מתורבתות בני אלפי שנים.
הפגה
החלק הנאכל בתאנה הוא ה"פגה" שמבחינה בוטנית איננה פרי אמיתי. בדומה לכל הפיקוסים הפגה היא תפרחת (צבר של פרחים רבים) שעשויה ממצעית נושאת פרחים. מצעית זו התקערה ונסגרה לכדור שבתוכו כלואים מאות פרחים זכריים ונקביים. בראש הפגה נשאר פתח קטן, סגור בקשקשים רעופים שנקרא "פי-הפגה" (אוסטיול ostiole) דרכו עשויה לחדור הצרעה המאביקה (להלן). מבנה הפגה דומה באופן עקרוני ל"פרי" תות העץ השייך אף הוא לאותה משפחה. פרי התות בנוי ממצעית שעליה ממוקמים פרחים רבים ההופכים בסופו של התהליך לפרי מורכב (תמונה 3). עיקר החלק הנאכל בתות הוא המצעית. בפגת התאנה קיים מבנה דומה אלא שבניגוד לתות שבו הפרחים מופנים כלפי חוץ הרי שבפגת התאנה המצעית קעורה והפרחים פונים למרכז החלל (תמונה 4). מצב זה שבו הפרחים סגורים בתוך חלל הפגה מהווה בעיה משום שיש צורך באמצעי מיוחד על מנת לבצע האבקה ואכן בטבע ההפריה מתבצעת על ידי צרעה זעירה בגודל של כ- 2 מ"מ הנקראת צרפגית התאנה (blastophaga psenes) המקיימת סימביוזה עם התאנה. מעניין לציין שלכל מין של פיקוס יש צרעה ספציפית משלו אשר מפרה את הפגות שלו ורק שלו. קיימים גם מינים טפילים שאינם מפרים את הפגות ומנצלים אותן להטלת ביציהם. בתמונה 5 מוצגת הצרעה סיקופאגה הטפילה של פגות השקמה. בקצה בטנה ניתן לראות את צינור ההטלה הארוך המאפשר לה להטיל את ביציה בכל השחלות של פגת השקמה.
 |
|
 |
|
תמונה 3. תפרחת תות עץ |
|
תמונה 4. פגת תאנה בשלב מוקדם צילמה: תהילה רענן |
תמונה 5. הצרעה סיקופאגה (טפילת פגות השקמה)
עצי זכר ועצי נקבה
לפני שנפנה לעסוק בקשר שבין הפגות והצרפגית נתאר את טיפוסי עצי התאנה שאנו פוגשים. התאנה היא עץ דו-ביתי. מבחינים בעצים נקביים, שאת פריים אנו אוכלים, ובעצים זכריים, שפריים יבש, ספוגי ואינם ראויים למאכל. הגדרת התאנה כעץ דו-ביתי כרוכה בהסתייגות משום שלמעשה בכל פגה יש גם פרחים זכריים (כשליש ממספר הפרחים) וגם פרחים נקביים (הפרחים הזכריים מרוכזים בסמוך לפי הפגה ואילו הפרחים הנקביים מרוכזים בחלקה התחתון) ולכן נכון יותר להגדירה כעץ חד-ביתי. בסך-הכל יכולים להימצא בפגה עד כ - 220 פרחי זכר בעלי 3-5 אבקנים המייצרים אבקה רבה. הסיבה להגדרת התאנה כעץ דו-ביתי נובעת מהעובדה שמבנה הפרחים הנקביים בעצים ה"זכריים" שונה ממבנה הפרחים הנקביים בעצים ה"נקביים" ולכן הם אינם מואבקים. הדבר גורם לכך שעצי הזכר אינם מייצרים זרעי תאנה אלא מהווים "מדגרה" לגידול צאצאי הצרעה (הפירוט יופיע להלן). הפרחים הנקביים בשני סוגי העצים מקדימים "לפרוח" לפני הפרחים הזכריים דבר החיוני למחזור החיים המשותף לצרעות ולפגות.
תאני גן ותאני בור
התאנים התרבותיות הנקראות "תאני גן", נשתלות במכוון על ידי האדם בשטחי עיבוד. עצים אלו, רובם ככולם עצים נקביים שהאדם טיפח במשך דורות רבים, והם מצטיינים בזנים רבים ובפירות איכותיים. כדי לשמור על אחידות הזנים, מרבים אותם אך ורק ברבייה אל-מינית (וגטטיבית), על-ידי ייחורים והרכבות. זני התאנה בארץ ישראל הם פרתנוקרפיים (אינם זקוקים להאבקה על מנת לפתח פגות אכילות) ולכן אין נהוג לגדל בארץ תאנים זכריות ואין מוצאים אותן בין "תאני הגן". בשטחים נטושים מצויות "תאני בור". עצים אלו, רובם פליטי תרבות שנבטו מזרעים. מסיבה זו, עצים אלו שונים מאד מהוריהם ונושאים בדרך כלל פירות בעלי איכות ירודה. לרמה הירודה של פירות אלו תורמים גם דלות הקרקע וחוסר העיבוד החקלאי. בין תאני הבור כמחצית העצים הם זכריים בעלי פירות שאינם ראויים למאכל אדם ומחצית עצים נקביים. תאני בור אלו, הנובטים בשטחים מעובדים נעקרים או מורכבים על ידי החקלאים ולכן מוצאים אותן בעיקר במקומות נטושים.
תפקיד הצרפגית
הצרפגיות הן צרעות שבהן קיימת דו פרצופיות זוויגית קיצונית. הזכרים חסרי כנפיים וכל תפקידם הוא להפרות את הנקבות המתפתחות בתוך שחלות הפרחים הנקביים של הפגה. לעומתם הרי שהנקבות הן בעלות כנפיים ולאחר ההפריה הן יוצאות מתוך השחלות שבתוכן התפתחו, חולפות על פני הפרחים הזכריים של הפגה וקולטות מהם גרגירי אבקה. כאשר גרגירי האבקה על פני גופן הן יוצאות מחוץ לפגה ומתעופפות לדרכן. הצרפגיות נמשכות לריחות המופרשים על ידי פגות בשלב המתאים וחודרות לתוכן על מנת להטיל ביצים. תוך כדי החדירה לתוך הפגה נפגעות כנפיהן והן נשארות בדרך כלל עד סוף חייהן בפגה.
תפקיד עצי הזכר ועצי הנקבה
כאמור, הן בעצי הזכר והן בעצי הנקבה רוב הפרחים הם נקביים אלא שהם שונים במבנם. עמודי העלי בפרחים הנקביים בעצי ה"זכר" קצרים (תמונה 7) ולכן הצרעה החודרת לתוך חלל הפגה מסוגלת להטיל בשחלותיהם ביצים. צינור ההטלה של הצרעה ארוך יותר מאשר עמוד העלי ולכן אין הוא חוסם אותו מלהגיע אל השחלות. מביצים אלו בוקעים זחלים הגורמים בעזרת חומרים המופרשים מגופם לשחלות להפוך לעפצים. הזחלים ניזונים מהחומר הצמחי של העפצים מתפתחים ומתגלמים. משחלות אלו שנאכלו לא מתפתחים זרעים ולאחר סיום הגלגול יוצאים מתוכם זחלי הצרעות. פגות אלו משמשות למעשה כמדגרות עבור הצרעות ואינן מייצרות זרעים. לעומת זאת פרחי הנקבה בעצי ה"נקבה" הם בעלי עמודי עלי ארוכים (ראה בתמונה 7) המונעים מהצרעה להטיל ביצים בשחלותיהם ולכן הנקבה המגיעה לצלקות רק מאביקה אותם בעזרת גרגירי האבקה שהביאה מהפגה שממנה בקעה. מסיבה זו רק עצי הנקבה מסוגלים לייצר זרעים פוריים. כפי שנאמר לעיל, בין "תאני הגן" אין עצי זכר ולכן אין בסביבתם צרעות המסוגלות להאביק את פגותיהם. התוצאה בסופו של דבר היא ש"תאני הגן" הגדלות בארץ אינן מייצרות זרעים והסיכוי למצוא בתוכן צרעות אפסי. הבדיקה שאנו עורכים לפני אכילת תאנים על מנת למצוא "תולעים" (זחלי חרקים) לא נועדה, אם כן, למצוא צרפגיות וכל תפקידה הוא לגלות האם הפגה נגועה ברימות של זבוב הפירות הים התיכוני המתפתחות בפירות בשלים ומתוקים. לעומת זאת בין תאני ה"בור" 50% מהפרטים הם "זכרים" שפגותיהם מהוות "מדגרות" לצרעות החודרות, לאחר בקיעתן, לפגות עצי ה"נקבה" ומאביקות אותן. בתקופת החורף, בה התאנה בשלכת, ניתן לזהות בקלות את עצי ה"זכר" בעזרת הפגות שעליהם. יבול פגות חורפיות קיים רק בעצי ה"זכר" והתפתח כהתאמה לצורך במחסה עבור הצרעות שאינן מסוגלות לשרוד בסביבה שונה. מחזור החיים של הצרעות מתנהל באופן סינכרוני ליבולי התאנה והן עוברות מיבול ליבול במהלך השנה. כאמור, רק בעצי ה"זכר" קיים יבול חורפי ולכן באזורים חקלאיים שבהם גדלים רק עצי "נקבה", צרעות המגיעות מאזורים שכנים (תאני "בור") אינן מסוגלות לשרוד בעונת החורף.
תפקיד ההאבקה בהתפתחות הפגות
בזני התאנים הפרתנוקרפיות בארץ הפגות מתפתחות גם ללא חדירת צרעות והאבקה. בימי קדם לפני הופעת המוטציה המאפשרת את הפרתנוקרפיה ידעו שפגה נקבית שלא הופרתה, עשוייה להישאר קטנה ולנשור. לפיכך עודדו הפרייה של פגות (קפריקציה) על ידי תליית פגות מבשילות של עצי זכר, שנאספו משטחי בר, על ענפי עצי הנקבה ה"תרבותיים". פעולה זו הקלה על הצרעות למצוא את דרכן לפגות של עצי הנקבה.
בניגוד לזנים הקיימים בארץ הרי שהזנים הגדלים בטורקיה וקליפורניה זקוקים להאבקה על מנת לפתח פגות אכילות ולכן בכל "פרי" חייבת להמצא הצרעה המאביקה (אם כי לאחר שהתפרקה) דבר המחייב התייחסות הלכתית. למשל מאמר המכון למצוות התלויות בארץ , ו"התאנים ותרגיל העוקץ הגדול".
 |
|
 |
|
תמונה 6. תאנה בשלכת |
|
תמונה 7. מקור |
(1) מכאן נובעת המשמעות השניה הקיימת בעברית למילה זו: וָלד ממין נקבה שנולד לפני המועד במשקל פחות מהרצוי.
(2) "משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תנוקת וכו'".
(3) ניתן להציע כמה הסברים לסיבה שבגללה השתמשו חכמינו בשלבי התפתחות פגות התאנה כמשל לשלבי התבגרות נערה וייתכן שאחד מהם קשור לאופיה המיוחד של התאנה שאיננה מבשילה פגותיה באופן אחיד. מסיבה זו התאנה איננה חייבת בפאה כפי שעולה מהברייתא (נדה, נ ע"א): "כלל אמרו בפאה: כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידולו מן הארץ, ולקיטתו כאחד, ומכניסו לקיום חייב בפאה. אוכל למעוטי ספיחי סטים וקוצה, ונשמר למעוטי הפקר וגידולו מן הארץ למעוטי כמהים ופטריות, ולקיטתו כאחד למעוטי תאנה וכו'". בניגוד לעצי פרי אחרים הרי שהתאנה מבשילה את הפגות בהדרגה לאורך תקופה ארוכה דבר המאפשר לצפות בו זמנית בפגות בשלבי התפתחות שונים ולהבחין היטב בההבדלים ביניהן.
(4) נעיר שבלשון הבוטנאים הפגה היא "פרי" התאנה בכל שלביו ולא רק בעת שהוא קטן.
(5) התאנה והשקמה שייכות לסוג פיקוס המניב פגות שאופן התפתחותן דומה. אמנם עיקר השימוש בשקמה היה לצורך קורותיה אך גם ל"פריה" הייתה חשיבות. ה"בליסה" על פי תרגומי השבעים והוולגטה היא פציעת הפגה הדומה לפעולת הניקוב האמורה לגבי התאנה. תפקיד החתך לגרות את הפגות להפריש אתילן שהוא הורמון הבשלה. פעולה זו מחישה את ההבשלה וגורמת להתפתחות פגות גדולות ומתוקות.
מקורות עיקריים:
י. עציון, "עובדות על תאנים" באתר משתלות יגור.
י. פליקס, עצי פרי למיניהם, צמחי התנ"ך וחז"ל. עמ' 87-88.
לעיון נוסף:
התאנה באתר צמח השדה
י. גליל, "התאנה חנטה פגיה".
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התאנה. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
