שאיפה למצוינות / רפי זברגר

מנחות מא ע"א

הקדמה

אנו לומדים היום את שיטת רבה בר הונא הסובר כי מצוות ציצית הינה ''חובת בגד'' ולא ''חובת גברא''. 
נסביר את המושגים: ''חובת בגד'' משמעותה חיוב האדם להטיל ציצית, בכל בגד שיש לו בביתו אשר יש לו ארבע כנפות, וראוי ללבישה. לעומת זאת, ''חובת גברא'' הינה חובה על האדם להטיל ציצית רק בבגד של ארבע כנפות כשהוא לובש. כלומר, יש איסור ללבוש בגד של ארבע כנפות ללא ציצית, אך אם אינו לובש, אין חובה להטיל ציצת בבגדים אלו. 
רבה בר הונא סובר כאמור, שמצוות ציצית הינה ''חובת בגד'' ולכן יש להטיל ציצית בכל הבגדים הראויים ללבישה הנמצאים בביתו של האדם. 
 

הנושא

הגמרא ממשיכה ואומרת כי רבה בר הונא חולק על ''מלאך'', כפי שיסופר בסיפור הבא:
דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה: קטינא קטינא, סדינא בקייטא, וסרבלא בסיתוא - ציצית של תכלת מה תהא עליה?
המלאך פגש את רב קטינא אשר לבש בגד פשתן ללא ציצית (על פי שיטת חכמים, אשר פטרה בגד פשתן מציצית) ואמר לו: קטינא קטינא, אתה לובש בגד פשתן בקיץ, ובחורף הנך לובש מעיל עם שתי כנפות בלבד, אם כן, היכן אתה מקיים את מצוות ציצית? 
ענה לו רב קטינא בשאלה: ענשיתו אעשה?
האם הקדוש ברוך מעניש אדם שאינו מקיים מצוות עשה כמו ציצית? היה ברור לרב קטינא, כי מצוות עשה ''רגילות'' החלות באופן חיובי על האדם, כמו מצוות שופר, לולב פסח וכדו', אדם חייב לעשותן, ואם לא קיים אותם עבר על מצוות עשה ומתחייב ענישה על כך. אך רב קטינא שאל את המלאך לגבי מצוות ציצית שאינה ''מצווה חיובית'' ואינה מחויבת בכל מקרה (גם לדעה כי מצוות ציצית הינה ''חובת בגד'', אין חיוב לקנות בגדים על מנת להתחייב במצווה), האם גם מצוות כאלו אדם נענש אם לא קיימן? 
ענה לו המלאך: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן. 
אמנם אין ענישה על אי קיום מצוות ציצית כמו על מצוות כמו שופר, לולב ופסח. אך גם על מצווה כזאת, יש ענישה ''בזמן כעס''. כלומר, בזמן שיש "חרון אף" בשמים על האדם ביחס למעשים אחרים שביצע או לא ביצע. בזמן כזה, יש משמעות לקיום או אי קיום מצוות ציצית. קיום מצוות ציצית יכולה להסיר את ''חרון אף'' או להקטינו. 
ומסיקה הגמרא: אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא, היינו דמחייב דלא קא רמי, אלא אי אמרת חובת טלית הוא - הא לא מיחייבא?
ניתן להבין את דברי המלאך רק אם נאמר כי מצוות ציצית הינה ''חובת גברא'', ולכן הקדוש ברוך הוא יכול להתייחס לאי מילוי חובה זו בשעת כעס, אך אם החובה הינה ''חובת בגד'', הרי כשאין לו בגד של ארבע כנפות הוא לא מתחייב, ומדוע יש לכך השפעה בשמים? וכך בעצם אנו רואים כי ''המלאך'' חולק על שיטת רבה בר הונא. 
עדיין מקשה הגמרא על מסקנת הגמרא:
אלא מאי, חובת גברא הוא. נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא?
גם אם מצוות ציצית הינה ''חובת גברא'' עדיין לא מבינה הגמרא מדוע הקדוש ברוך הוא ''מתחשב'' באי קיום מצווה זו בשעת ''חרון אף'', והרי החיוב על האדם רק כאשר הוא לובש בגד של ארבע כנפות הראוי למצווה, אך אם אינו לובש בגד כזה אין עליו חובת ציצית, ומדוע אם כן, יש לכך משמעות, גם בשעת ''חרון אף''?
עונה הגמרא: אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית?
גם אם אין חובה לשים ציצית בבגד ללא ארבע כנפות, אך ''אין עניין'' למצוא תירוצים, ולנסות כל דרך להתחמק מקיום מצווה זו. המלאך טוען כנגד קטינא, כי הוא ''לבש בכוונה'' בגדים מסוג כזה, גם בחורף וגם בקיץ, שאינם מחויבים בציצית, ובכך מנע את עצמו מקיום מצווה חשובה זו. כלומר, גם אם אין ''חובה קיומית'' למצוות ציצית, ''יש עניין'' לנסות ולקיימה, ולא ''לברוח'' ולמצוא כל דרך להיפטר ממנה.
 

מהו המסר?

מצוות ציצית היא דוגמא מצוינת למצווה שניתן לקיימה ''עם כל הלב והנשמה'', ומנגד, ניתן למצוא כל דרך כדי לא להיכנס למצב של חיוב, ובכך להיפטר ממצווה זו.
החיים שלנו מלאים במצבים דומים למצוות ציצית. יש הרבה מאוד פעולות, בכל מסגרת בה אנו נמצאים בחיינו: במשפחה, חברים, עבודה ועוד, בהם ניכרים האנשים המחפשים כל דרך להימלט ממטלות ומחויבויות, ומנגד, האנשים המתנדבים לכל דבר, מוצאים זמן וכוח לבצע עוד ועוד משימות למען הכלל והחברה.
אנו נשאף לחנך ולהתחנך להיות מהאנשים התורמים. האנשים המחפשים איך וכיצד לסייע. האנשים אשר אינם בוחלים בקיום עוד ועוד מעשים, גם אם עיתותם לא בידם. אינם בוחלים בשום דבר, וכל פעולה מכבדת את עושיה.
אנו נשאף לחנך את ילדינו ואת עצמנו למצוינות, ובמסגרת זו לקיים את מצוות ציצית בהידורה, למרות שניתן בקלות למצוא דרך להיפטר ממנה, ובמקביל, נעשה כך בכל מסגרת אליה נשתייך.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]