שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד

מתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"ל

חלה ונרפא - משל עצמו

הבן החולה יטען שהעסק ממשיך כאילו שהאבא היה חי, והרי האבא בהחלט מסכים לשלם את הוצאות המחלה של בניו, גם כאשר היא אינה נגרמת בשגגה, בכל זאת קבעו החכמים שאין הנכסים המשותפים אחראיים לבלתי הזהירים, כי האבא בעצמו יכול לעשות בנכסיו כרצונו, אבל כאשר החכמים נקראים לקבוע חוקים ולא מתנות, אסור להם להתחשב בטוב-ליבו הטבעי של האבא, מפני שלפעמים יכול גם להיות מקרה הפוך, שאבא ירצה להעניש את אחד מבניו, ולא לתת לו אפילו לא את מה שמגיע לו, וזאת ודאי שאין החכמים מורשים לקבוע בחוק.

צינים פחים בדרך עיקש 

כל המאורעות הם בידי שמים, חוץ מצנים =צינה וקור, וכן פחים =פח ומוקש הגורם לפגיעה פיזית, את הנזקים ואת השמירה מהם הפקיד הקב"ה בידי בני האדם, העניק לו עינים לראות, אזנים לשמוע, שכל להבין, וציווה עליו להיות זהיר.

את הפגעים מביא חסר-הזהירות על עצמו, במו ידיו ורגליו. כגון: ההולך למרגלות קיר מט-לנפול, או כל סכנה מוחשית אחרת, שכמובן יכול הטיפש להמיט אסונות על עצמו בפזיזות (תוס' כתובות ל/א). על כל סוגי האסונות הללו, שלא יבוא בטענה על שההשגחה העליונה זימנה לו נזקים, מפני שהוא זה אשר זימן אותם לעצמו.

ביחס לנזקים כאלה נמשלו בני האדם לדגי-הים, שמכמורת הדייגים תתפוס רק את היוצאים ממקומם הטבעי במעמקי המצולה, והפתיון התלוי בקצה החכה, ננעץ רק בלועו של המזדרז לבלועו, מבלי שיבדוק תחילה אם הוא קשור לחכה, ואם טמון בו קרס, על כך אמר הנביא: "ותעשה אדם כדגי הים" (חבקוק א/יד). פזיזות כזו היא על אחריות הניזק, ונכסי השותפות אינם צריכים לממן את התיקונים שלה.