סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1103
"ישראל מומר לעבודת כוכבים מותר לאכול משחיתתו"
חולין ד ע"ב
מסופר על הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות שנשאל מדוע מקובל אצל חסידים כאשר הם מתוועדים הרי זה באופן של אכילה ושתיה, סעודה, שתית לחיים וכד', נענה הגאון והוכיח שהדברים מבוססים על דברי גמ' בתחילת מס' חולין. הגמ' מביאה מימרא משמו של שמואל: "ישראל מומר לעכו"ם מותר לאכול משחיטתו", למרות שהשוחט הוא במצב של מומרות אעפ"כ כיון שהוא מכיר את דיני השחיטה, לישראל מותר לאכול משחיטתו, ואין חושדים בו שהוא מנבל בכוונה בכדי להכשיל את הישראל, אלא אנו אמרים "יצר דעב"כ תקיפא ליה" – אין הוא מסוגל אותו מומר לעמוד בנסיון של ע"ז אבל בשאר הדברים הרי הוא כישראל ואין חשש שירצה להאכיל נבילות וטריפות, והגמ' מוכיחה את החידוש הזה של שמואל מפסוק מפורש בדברי הימים ב' בפרק י"ח, ממשיכה הגמ': מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב שנא' "ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד". יהושפט מלך יהודה צדיק גמור היה ואחאב מלך ישראל ניסה לשדל אותו שיסכים לעלות יחד אתו לרמות גלעד, הסתה זו נעשתה תוך כדי סעודה אותה הכין אחאב כמו שנא' "ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות". שוא' הגמ' מי אומר שיהושפט בהשתתפותו בסעודה גם אכל מהסעודה, אולי הוא השתתף בסעודה בלי לאכול. עונה הגמ' נא' שאחאב הסית את יהושפט לעלות אל רמות גלעד ולא יתכן שהוא הסית אותו אם יהושפט לא השתתף אתו בסעודה. שוא' הגמ' "ודלמא בדברים", אולי הוא הסית אותו ע"י שידול בדבורים עונה הגמ' "אין הסתה בדברים". כאשר אדם מנסה להסית את חברו והוא מנסה לדבר על לבו לעשות דבר מסוים אין אפשרות להסית את לב האדם אלא דווקא ע"י אכילה ושתיה והגמ' ממשיכה "והכתיב כי יסיתך אחיך" עונה הגמ' "באכילה ובשתיה", וכדברי רש"י אדם דצריך לאכילה עיקר הסתה דידיה באכילה ושתיה. הרי לנו טען הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות שכאשר מדובר חלילה בהסתה לדבר רע לא ניתן להסית אלא דווקא באכילה ושתיה. לדרכינו למדנו שכאשר מנסים לקרב את הלבבות בין הדוברים יש לבסס את ההסתה הזו לטובה דווקא באכילה ושתיה, מכאן המקור לכך שכאשר חסידים מתיישבים ביחד והם מעוניינים להגיע לתכלית הדבוק חברים הרי זה דווקא באופן כזה של אכילה ושתיה בכדי להגיע לדבוק החברים המקסימלי.
(האדמו"ר מטאלנא)
