קרבה מסוכנת / חנן חריף

ראש השנה ג ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

הגמרא מביאה את סיפור עלייתו של נחמיה מבבל על מנת להוכיח שראש השנה למלכי אומות העולם (במקרה זה - ארתחשסתא מלך פרס) חל באחד בתשרי ולא כאצל מלכי ישראל, באחד בניסן. הפסוקים המצוטטים כוללים גם את הרגע שבו ביקש נחמיה מהמלך רשות לעלות ארצה (נחמיה ב, א-ה): "...ואשא את היין ואתנה למלך... ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה? אין זה כי אם רֹע לב! ואירא הרבה מאוד. ואומר למלך: המלך לעולם יחיה! מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קיברות אבותי חרבה ושעריה אוכלו באש. (...) ואומר למלך אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך לפניך, אשר תשלחני אל יהודה, אל עיר קברות אבותי, ואבננה! ". הפסוקים מלמדים הן על הקרבה הרבה ששררה בין המלך לנחמיה, 'שר המשקים' שלו, והן על חששו הראשוני של נחמיה מפני תגובת המלך להתנהגותו ולבקשתו החריגה. כידוע, נחמיה זכה למבוקשו, עלה מבבל ב445 לפנה"ס, היה לפחת יהודה ופעל רבות לחיזוק היישוב היהודי בימי שיבת ציון. החשש הראשוני שלו מלמד גם על הסיכון שבקרבה יתרה אל המלך, שעלולה להיות מסוכנת, אם, חלילה, לא 'ייטב עבדך בעיניך....'.