סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1104
"ואמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים: כתב, שחיטה, ומילה"
חולין ט ע"א
מפרש"י "כתב" – לכתוב שידע לחתום שמו אילו ישב בדין או לעדות".
על דברי רש"י שכתב הכוונה שיודע לחתום את שמו כותב הרש"ש – וקשה דלחתום שמו וודאי שכיח טובא באיגרות וכיוצא בו, ויש לפרש שילמוד לאמן את ידיו לכתוב כתיבה נאה ומיושרת כאשר יצטרך לכתוב שאלות ותשובות ואגרות שלום וכיוצ"ב, ומוסיף הרש"ש שאפשר שהכוונה בכתב שיהיה כתיבתו על טהרת הלשון שיהיה מצורף מזוכך ובסדור יפה, דהיינו שגם ילמד את התחביר שבלשון, אבל מוסיף הרש"ש לעניות דעת, נראה דכוונתו על כתיבה תמה בס"ת, תפילין, ומזוזות, זיוניהן ותגיהן, משום דמצוה בו יותר מבשלוחו, כמו שאמר רב עצמו במס' מנחות "כשאדם כותב ס"ת בעצמו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני".
ז"א שהרש"ש לומד פשט בדברי רבי יהודה אמר רב ת"ח צריך שילמד כתב הכוונה לכתב סופר, כדי שיוכל לכתוב לעצמו ס"ת תפילין ומזוזות.
פרוש זה בדברי רב כתוב כאן בדברי המהרש"א כפי שהרש"ש מציין אבל לכאורה יש לתמוה על דבריהם מפרוש המשניות של הרמב"ם במס' גיטין פ' ו' במשנה האחרונה נאמר שם בדף ס"ו: כך – "אמר לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו" אם אדם אמר לב"ד הגדול שבירושלים שיתנו גט לאשתו הם צריכים ללמוד ולכתוב את הגט ולא לסמוך על שום סופר אחר. כותב הרמב"ם בפרוש המשניות כך – "אינו מן הנמנע שב"ד הגדול לא יהיו בקיאים בכתיבה לפי שהתנאי בב"ד שיהיו חכמים ולא שיהיו סופרים". א"כ יש לנו משנה מפורשת דלא כדברי הרש"ש והמהרש"א שאם רב סבור שת"ח צריך לדעת כתב והכוונה כתב סופר איך יתכן שהדיינים שבב"ד הגדול שבלשכת הגזית שבירושלים שעליהם נאמר שהם צריכים להיות מצוינים בחכמה לא ידעו כתב סופר. וכפי שהרמב"ם כותב שיהיו חכמים ולא שיהיו סופרים, משמע מדברי המשנה שהכתב שנאמר כאן שהת"ח צריך לדעת זה כדברי רש"י לדעת לחתום או כפרושו הראשון של הרש"ש כתיבת מכתבים וכד', אבל לא כתב סופר.
(האדמו"ר מטאלנא)
