תפילה או מלחמה / חנן חריף

ראש השנה לב ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

המשנה קובעת כי בראש השנה "השני מתקיע" – התקיעות נערכות בתפילת מוסף, ולא בשחרית. ומדוע? "אמר רבי יוחנן – בשעת גזירת המלכות שנו". הדבר נקבע בשעת גזירת המלכות. רש"י מסביר כי הגזירה עצמה הייתה שלא יתקעו בשופר, ולכן דחו את התקיעה משחרית למוסף – כדי שהאויבים ש"היו אורבין להם כל שש שעות, לקץ תפילת שחרית" – ילכו, ואז יהיה ניתן לתקוע בבטחה. התוספות מביאים את דברי התלמוד הירושלמי, לפיהם לא הייתה גזירה על התקיעות עצמן, אלא שבגלל תקיעות השופר "דימו האויבים שנתאספו לתקוע תרועת מלחמה, ועמדו עליהם והרגום..." – תרועת השופר נדמתה לרומאים כמרידה, דבר שהסתבר, כנראה, לאור ריבוי המרידות נגד רומא בין השנים 63 לפנה"ס (שנת הכיבוש הרומי) ל-135 לספירה (סופו של מרד בר כוכבא). לכן דחו את התקיעות למוסף, אחרי קריאת שמע, תפילת עמידה וקריאת התורה, שאז יבינו הרומאים ש "בנימוסייהו אינון עסקין" - מדובר בחלק מהפולחן ולא בתרועות מלחמה.