התייחסות לרוח / רפי זברגר

מנחות קד ע"ב

הקדמה

היום אנו מסיימים את פרק שנים עשר, ומתחילים בעז''ה את הפרק האחרון במסכת. נלמד את סופה של המשנה האחרונה בפרק שנים עשר וחלק מהגמרא הקצרה שאחריה. 
 

הנושא

...אין שנים מתנדבין עשרון אחד, אבל מתנדבין עולה ושלמים ועוף אפילו פרידה אחת.
בתחילת המשנה עסקנו בהשוואה בין נסכי יין לנסכי שמן, בקטע המצוטט אנו משווים בין מנחות לשאר הקרבנות. 
פוסקת המשנה כי אין אפשרות לצרף שני אנשים או יותר, למנחה אחת המכילה עשרון סולת. 
כזכור, מנחת נדבה יכולה להכיל כמות של עשרון אחד או יותר, עד כמות של שישים עשרונים. אך כאמור, אין אפשרות להביא בשותפות מנחה בעלת עישרון אחד. 
יש דיון בפוסקים האם ניתן להסיק מכאן כי מנחה בעלת שני עשרונות ויותר יכולה לבוא בשותפות או לא. 
מנגד, פוסקת המשנה כי ניתן להשתתף בקרבן עולה, שלמים ואפילו עוף אחד "קטן'', בשותפות בין שני אנשים ויותר. 
הגמרא מחפשת מקור לדין זה, המבחין בין מנחה לשאר הקרבנות בנושא שותפות,
לאחר דין ודברים קצר מגיעה הגמרא למסקנה כי המקור הוא בפסוק בתחילת ספר ויקרא (ב', א'): 
וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ, וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה.
המילה וְנֶפֶשׁ אשר נכתבה רק במנחה מלמדת אותנו כי במנחות כל ''נפש'' תקריב מנחה לעצמה, ולא בשותפות. 
לאחר הלימוד ההלכתי אשר למדנו מן המילה וְנֶפֶשׁ, עוברת הגמרא ללימוד מדרש ממלה זו: 
אמר ר' יצחק: מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה נפש? אמר הקדוש ברוך הוא: מי דרכו להביא מנחה? עני! 
מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני.
מנחות נדבה מוקרבות בדרך כלל על ידי אנשים בעלי אמצעים דלים, שאין להם יכולת להקריב קרבנות בהמה, ואף לא קרבן עוף, אלא מביאים מנחה בגלל עלותו הנמוכה. גם את עלות המנחה הם מצליחים להשיג ע''י ''צירוף פרוטה לפרוטה'', מאמץ גדול מאוד, יחסית לכוחות המועטים שלהם. אי לכך, הקדוש ברוך הוא "מעריך זאת מאוד'', ומחשיב את הקרבת המנחה, כאילו שהקריבו את נפשם ממש. 
ועוד מאמר בשמו של רבי יצחק הקשור למנחות: 
מפני מה נשתנית מנחה, שנאמר בה חמשה מיני טיגון הללו? משל למלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה, ויודע בו שהוא עני. אמר לו: עשה לי מן חמשה מיני טיגון כדי שאהנה ממך: 
רבי יצחק מנסה להבין מדוע התורה נתנה חמש אפשרויות הקרבה של מנחה: סולת, מחבת, מרחשת, שני סוגי מאפה תנור (חלות ורקיקין). כתשובה לכך הוא ממשיל משל, שאוהבו של המלך עשה סעודה למלך. מכיוון שהמלך הכיר אותו, והיה מודע לאמצעיו הדלים, ביקש ממנו שיכין לו חמשה סוגים של טיגון, בעלות נמוכה. כל זאת, כדי שאוהבו ירגיש שהוא השקיע וטרח עבור המלך, בלי קשר לעלות הנמוכה של המוצרים. 
כך גם הקדוש ברוך הוא, נתן לעניים, שהם בדרך כלל האנשים המביאים מנחות נדבה, חמש אפשרויות של מנחות שונות, על מנת שיוכלו ''לגוון'' בהבאתן, מצב שייתן להם תחושה טובה שהם תורמים, נותנים ועושים. 
 

מהו המסר?

שני מסרים מאוד מעניינים וחשובים למדנו היום במימרות של רבי יצחק:
1. יש להתייחס לרוח של המעשים ולאו דווקא למעשים עצמם. העני, דל האמצעים, לא מסוגל להביא קרבנות יקרים, ובכל אופן טורח, ימים ושבועות רבים, על מנת להביא את כל מה שיכול היה להביא. איזה נחת רוח עושה מעשה כזה לקדוש ברוך הוא. איזו שמחה גדולה יש למעלה, על ההשתדלות הגדולה של אותו עני להביא מנחה.
נלמד מכאן, להעריך אנשים ומעשים שלהם, לא בהכרח על פי התוצאה והנראות מעל פני השטח, אלא נמדוד את ההשתדלות והאכפתיות, את ההשקעה והאנרגיה שהושקעו במעשה, ועל כך ניתן להם ציון לשבח.
2. אנו נדרשים לחוש את האחר, ובמיוחד את האנשים דלי אמצעים. במקרים רבים, אנשים אלו מעוניינים מאוד לעשות ולסייע לחבריהם, אך נבצר מהם עקב חוסר תקציב. ''האדם הרגיש'' מנסה לעזור להם כמה שאפשר. הוא מציע להם לעשות פעולות שונות בעלות נמוכה, כדי שירגישו כי ''גם הם שווים'', ויכולים לתרום לסביבה ולחברה.
זוהי מטרת נתינת חמש אפשרויות של מנחות, וזוהי גם המתכונת לחשיבה על ''הזולת החלש''. לאו דווקא ע''י נתינת מתנות מוחשיות, אלא ''פתיחת עולם חדש'', אשר נותן לו תחושת שייכות, הגברת ביטחון העצמי, וקירובם לעולם של האנשים הנותנים והמשמחים את הזולת.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]