נועזות / רפי זברגר

חולין ו ע"א

הקדמה

הגמרא ממשיכה לעסוק בהלכות כותים, נושא שעסקה בו בהרחבה בדפים הקודמים. 
 

הנושא

רבי יצחק בן יוסף שדריה רבי אבהו לאתויי חמרא מבי כותאי,
רבי אבהו שלח את רבי יצחק להביא יין מבית כותים. 
אשכחיה ההוא סבא, אמר ליה: לית כאן שומרי תורה.
תוך כדי הליכתו של רבי יצחק, מצא זקן בדרך אשר אמר לו כי אין במקום זה (מקום הכותים) אף אחד אשר שומר תורה. 
הלך רבי יצחק וספר דברים לפני רבי אבהו, והלך רבי אבהו וספר דברים לפני רבי אמי ורבי אסי, ולא זזו משם עד שעשאום עובדי כוכבים גמורין.
חזר רבי יצחק וסיפר לרבי אבהו את אשר אמר לו אותו זקן. לאחר מכן הלך רבי אבהו לרבי אמי ורבי אסי (כנראה רבותיו של רבי אבהו). שני חכמים אלו הוציאו מיד פסק דין תחת ידיהם הקובע כי כותים הינם כמו עובדי עבודה זרה לכל דבר. 
מבררת הגמרא את משמעות ההלכה המחודשת של רבי אמי ורבי אסי: למאי?
אי לשחיטה ויין נסך - מהתם גזרו בהו רבנן!
אם הגזירה הייתה לאסור שחיטת כותים ולאסור "סתם יינם" (יין שאין ידוע אם נסכו לעבודה זרה או לא, בכל אופן גזרו חכמים ואסרו לשתות יין זה) של כותים, הרי גזירה זו כבר גזרו חכמים (רבי מאיר אסר יין כותים בתחילת הדף שלנו, ורבן גמליאל אסר את שחיטת הכותים, בדף ה:), לפני רבי אמי ורבי אסי. אם כן, מה משמעות גזירתם המחודשת?
עונה הגמרא תשובה מעניינת: אינהו גזור ולא קבלו מינייהו, אתו רבי אמי ורבי אסי גזרו וקבלו מינייהו.
גזירת החכמים הקודמת לא נתקבלה בעם ישראל, וגזירת רבי אמי ורבי אסי כן התקבלה. 
רש''י על המקום מסביר כי גזירת רבי אמי ורבי אסי התקבלה יותר לא בגלל שהיו גדולים יותר מרבי מאיר ורבן גמליאל, אלא ש: אלא שבדורו של רבי מאיר לא רצו לקבל עליהם לפרוש מן הכותים לפי "שהיו רגילים בהם", ובדורו של רבי אמי היה אפשר להם לפרוש:
בדור של רבי מאיר היה קשר חזר ואמיץ עם הכותים, כך שגזירת חכמים "לא הצליחה לחדור לאוזנם ולליבותיהם''. מה שאין כן בתקופת רבי אמי ורבי אסי, אז הקשר עם הכותים התרופף, ואנשים היו ''מסוגלים" לקבל גזירה זו.
 

מהו המסר?

רבי אמי ורבי אסי ידעו על גזירות החכמים בדורות קודמים, ואף הכירו בעובדה שגזירות אלו לא נקלטו ולא חדרו לעם ישראל. במצב כזה ניתן היה לומר כי ''חכמים ניסו ולא הצליחו'', מה אנו כי נגזור מחדש ו''ננסה את כוחנו''. אך לא כך נהגו שני חכמים אלו. הם הבחינו ברוב חכמתם כי המצב השתנה, הנתונים הנוכחיים מקנים סיכויים גדולים יותר לקבל תקנה חדשה/ישנה זו, והם אמנם ישבו וגזרו שוב על שחיטת כותים וסתם יינם שלהם. ואמנם כך היה: גזירתם הופצה בדור שלהם, והתקבלה וחדרה לעם ישראל.
אנו לומדים מדרכם זו של החכמים לא להתייאש. לא לומר ''כבר ניסו קדמונים ולא הצליחו'' ואיך אנו יכולים להצליח במקום שגדולים מאתנו לא הצליחו. לא ולא. לכל אחד ולכל דור יש כוחות משלו, מיוחדים ומיועדים לאותו בן אדם ולאותו דור, ולפעמים יש לקבל ''החלטות נועזות'' בלי חשש ומורא.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]