ניתוב לכיוונים חיוביים / רפי זברגר

חולין ח ע"ב

הקדמה

הגמרא דנה בדיני סכין של שחיטה, ובמאמר זה נדון במחלוקת לגבי שוחט בסכין של עובדי עבודה זרה. 
 

הנושא

אתמר: השוחט בסכין של עובדי כוכבים רב אמר – קולף, ורבה בר בר חנה אמר - מדיח.
ישנה מחלוקת אמוראים לגבי שחיטה של בהמה כשירה בסכינו של עובד עבודה זרה. לפי רב, יש לקלף את מקום השחיטה, בגלל השמנונית של הסכין שנשארה שם, ורבה בן בנו של חנה אמר כי מספיק להדיח במים את מקום השחיטה, שכן, השמנונית לא נבלעת בתוך הבשר אלא רק נשארת מבחוץ. 
הגמרא מנסה להסביר את שורש מחלוקתם של רב ורבה בר בר חנה: 
לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר בית השחיטה צונן, ומר סבר בית השחיטה רותח?
רב סובר כי מקום השחיטה מוגדר כמקום ''רותח'' ולכן הוא הוא מבליע את השמנונית ומחייב קילוף של מקום השחיטה ומקום בליעת השמנונית, ואילו רבה בר בר חנה סובר כי מקום השחיטה מוגדר כמקום ''צונן'' ולכן אינו מבליע את השמנונית, וממילא אינו מחייב קילוף ומספיקה הדחת המקום. 
הגמרא דוחה את העמדת המחלוקת זו, וטוענת כי בהחלט יכול להיות ששניהם מסכימים כי בית השחיטה רותח, או שניהם מסכימים כי בית השחיטה צונן ומחלוקתם היא בנושא אחר. 
לא, דכולי עלמא בית השחיטה רותח הוא, מאן דאמר קולף – שפיר, ומאן דאמר מדיח - איידי דטרידי סימנין לאפוקי דם לא בלעי.
אפשרות ראשונה כי שניהם מסכימים שבית השחיטה רותח, ואז דעתו של רב הסוברת כי יש לקלוף את המקום ברורה, ורבה בר בר חנה סובר סברה מעניינת: עקב ''עיסוקם'' של הסימנין (שני הסימנים של השחיטה הינם הקנה והוושט, אותם חותכים במהלך השחיטה) בהוצאת הדם עקב השחיטה, ''אין להם פנאי'' לבלוע. התנועה שלהם היא כלפי חוץ, בהוצאת הדם החוצה, ולכן אין הם קולטים את השמנונית של הסכין פנימה. 
איכא דאמרי: דכולי עלמא בית השחיטה צונן, מאן דאמר מדיח – שפיר, מאן דאמר קולף - אגב דוחקא דסכינא בלע.
אפשרות שנייה לומר כי שניהם מסכימים כי בית השחיטה צונן, ואז דעתו של רבה בר בר חנה, הסובר כי יש רק להדיח ברורה, ורב לעומתו סובר, כי בגלל שהסכין ''נדחקת'' בתוך הסימנים, המקום ''בולע'' את השמנונית, למרות ואף על פי שהמקום צונן, ובדרך כלל מקום צונן אינו בולע. 
 

מהו המסר?

למדנו באפשרות הראשונה הסבר מעניין מאוד בדעת רבה בר בר חנה. הגמרא הסבירה בדעתו, כי מכיוון שהסימנים ''טרודים'' במשהו אחד, בכיוון מסוים, אין הם יכולים ''לעסוק'' במשהו אחר מצד שני.
העיקרון המעניין אשר ניתן ללמוד מהסבר זה, כי "עיסוק" אינטנסיבי אחד, דוחה ''עיסוקים'' אחרים.
תובנה זו חשובה מאוד בחינוך ילדים ובכלל. הידיעה כי עיסוק בתחומים חיוביים, "תוציא" אותם מעיסוקים אחרים, אשר פחות חיובייים ופחות מועילים לעצמם ולחברה, אמורה לגרום להורים והמחנכים לנתב ולתעל את עיסוקם של הילדים לכיוונים חיוביים ויצרנים. ואז ממילא לא יהיה להם ''זמן חופשי'' ופניות לעסוק בתחומים אחרים פחות חשובים.
משימה זו אינה פשוטה כלל ועיקר, בעיקר כאשר גיל הילדים הולך וגדל. אך אין זה פוטר את ההורים מחשיבה יצירתית כיצד בכל אופן לעניין את הילדים לעסוק, להתחבר, להשקיע בתחומים ''טובים'', אשר בסופו של דבר יגרמו נחת רוח גם לילדים עצמם.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]