למד לשונך לומר איני יודע / רפי זברגר

חולין יב ע"א

הקדמה

בדף הקודם ובראשית הדף שלנו הכרנו את הכלל ''רוב מצויין אצל שחיטה – מומחין הם''. כלומר, רוב האנשים המתעסקים בשחיטה הינם בעלי מקצוע ומומחים לשחיטה. היום נמשיך ונעסוק בשאלה הקשורה לדיני שליחות בשחיטה ודיני רוב. 
 

הנושא

• בעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב נחמן: האומר לשלוחו צא ושחוט, והלך ומצא שחוט מהו?
הספק הוא, האם שלוחו שחט ואז השחיטה כשירה (השליח היה שוחט מומחה), או שמישהו אחר שחט, ואז ספק אם השחיטה כשירה. 
• אמר לו: חזקתו שחוט.
רב נחמן פסק כי חזקת השחיטה הינה בחזקת כשרות. 
• האומר לשלוחו צא ותרום והלך ומצא תרום, מאי?
מקרה מקביל לגבי שליח הנשלח לתרום תרומות ומעשרות, ולאחר מכן מצאו כי הפירות חסרו בדיוק מידה של התרומות ומעשרות שהיה צריך להפריש. כאן הספק הוא האם השליח תרם, ואז התרומה כשירה. או שאדם אחר תרם, ואז התרומה אינה תקיפה, כיוון שצריך לתרום ''לדעת בעל הבית''. 
• אמר ליה: אין חזקתו תרום.
תשובת רב נחמן במקרה זה, שאין חזקה של תרומה, ולכן צריך להפריש שוב. 
• מה נפשך: אי חזקה שליח עושה שליחותו - אפילו תרומה נמי, ואי אין חזקה שליח עושה שליחותו - אפילו שחיטה נמי לא!
מתקשה רב דימי להבין את שתי ההוראות של רב נחמן, אשר על פניו, נראות סותרות זו את זו. מצד אחד מכשיר את השחיטה, כנראה מכוח הכלל "שליח עושה שליחותו'', ומצד שני לא מכשירים התרומות ומעשרות, כנראה על פי כלל סותר ''אין שליח עושה שליחותו''. 
• אמר ליה: לכי תיכול עלה כורא דמלחא לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו,
רב נחמן פתח את תשובתו לרב דימי במילתא דבדיחותא, ואמר לו בצחוק שיביא לו כמות גדולה של מלח, כדי שיאמר לו מה תשובתו. ופתח ואמר כי הוא סובר כי אין חזקה ששליח מבצע את שליחותו, ואז המשיך להסביר את פסיקותיו: 
• ושחיטה: אי נמי דילמא אינש אחרינא שמע ואזל שחט - רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, תרומה: דילמא אינש אחרינא שמע ואזל תרם - הוה ליה תורם שלא מדעת והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה.
יש לדון בשני המקרים, מה יהיה הדין אם מישהו אחר יבצע את השליחות. בשחיטה – נכשיר את השחיטה, על פי הכלל ש''רוב השוחטים מומחים'', ולעומת זאת בתרומות ומעשרות, אם אדם אחר יתרום, אין תרומתו תרומה על פי הכלל ''התורם שלא מדעת (בעל השדה) – אין תרומתו תרומה''. 
 

מהו המסר?

בשלב השאלה, רב דימי שם את הפוקוס על דיני שליחות, ולא הבין כיצד פעם אחת אנו מחשיבים את השליחות ופעם שנייה לא מחשיבים את השליחות.
בשלב התשובה, עונה לו רב נחמן, כי אין חזקה ששליח עושה שליחותו, ויש להעביר את הפוקוס לשלב שאחרי השליחות:
בשחיטה, אין בעיה שאדם אחר יבצע את השליחות (רוב שוחטים מומחים), ובתרומות ומעשרות, אדם אחר לא יכול לתרום ללא מינוי שליחות מבעל הבית.
זוהי דוגמא קלאסית לכך שאדם בטוח בעצמו, חושב כי הוא ''מבין את הסוגיה על בוריה'' ומקשה ''קושיא חזקה'' על חברו.
החבר משיב לו כי ''הבנתו חסרה'', וכי הוא לא חשב על כל המצבים, וחשיבה נוספת מלמדת ומסבירה את כל החלוקה בין המקרים והמצבים השונים.
המסר החשוב שניתן ללמוד מכך, כי תמיד, אבל תמיד, יש להסתפק ולחשוב כי אנו ''לא מבינים את הכול'', לא חשבנו על כל השלבים, או על כל ההיבטים של הנושא, למרות שנדמה לנו כי אנו צודקים במאה אחוז.
נזכור את הכלל אשר למדנו במספר מקומות בגמרא (למשל: ברכות ד'.): ''למד לשונך לומר איני יודע''. גם אם נראה לנו כי הצדק עמנו, ואנו בטוחים לגמרי בדעתנו, נלמד לפחות לחשוב (אם לא לומר) כי איננו בטוחים בדעתנו, אולי בכל אופן נגלה פנים חדשות אשר לא חשבנו עליהם קודם לכן.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]