הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תברא, מי ששנה זו לא שנה זו
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין טז ע"א
דתנן: הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח - הרי זה בכי יותן, בשביל שלא ילקה הכותל - אינו בכי יותן; הא גופא קשיא, אמרת: בשביל שתודח - הרי זה בכי יותן, הא בשביל שיודח הכותל - אין זה בכי יותן, והדר תני: בשביל שלא ילקה הכותל - אינו בכי יותן, הא בשביל שיודח הכותל - ה"ז בכי יותן!
א"ר אלעזר: תברא, מי ששנה זו לא שנה זו.
רב פפא אמר: כולה חד תנא הוא, הא בכותל מערה, הא בכותל בנין, וה"ק: הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח - ה"ז בכי יותן, הא בשביל שיודח הכותל - אין זה בכי יותן; בד"א - בכותל מערה, אבל בכותל בנין, בשביל שלא ילקה הכותל הוא דאינו בכי יותן, הא בשביל שיודח הכותל - ה"ז בכי יותן.
1.
הגמרא הציגה סתירה בין שני חלקי המשנה.
2.
רבי אלעזר תרץ: "תברא מי ששנה זו לא שנה זו". כלומר, כל חלק במשנה נשנה על יד תנא אחר.
2.1
במילים אחרות: רבי יהודה הנשיא "שכח" לכתוב בין שני חלקי המשנה משפט קישור [כמקובל במשניות שיש בהם מחלוקת]: "... דברי רבי.... ורבי.... אומר...".
2.2
לפי שיטה זו מדוע באמת רבי יהודה הנשיא "שכח"?
2.3
כנראה שהוא ידע שיש אפשרות להסביר שכל המשנה מתאימה לדעה אחת ובכל זאת – כך טוענת דעה זו – יש ליצור כאן מחלוקת.
2.4
ואולי ניתן להסביר שבכוונה רבי יהודה הנשיא לא כתב את שמות החולקים מפני שתי סיבות:
א. כדי שלא תהיה הכרעה ברורה בין שני התנאים [שהרי כמעט בין כל התנאים יש כללי הכרעה במחלוקות ביניהם]
ב. רבי יהודה הנשיא בעצמו מסתפק בדין, ולכן הוא ניסח כך את המשנה.
3.
רב פפא חולק על רבי אלעזר וסובר שבאמת אין סתירה בין שני חלקי המשנה, אלא שכל חלק מדבר באוקימתא שונה.
4.
ניתן אולי לומר שיש לנו כאן מחלוקת עקרונית. כאשר יש סתירה בין שני חלקי משנה האם עדיף ליצור מחלוקת בין שני החלקים, או שמא עדיף "לבנות" אוקימתא שונה לכל חלק ולא תהיה מחלוקת פנימית.
4.1
הערה: נראה, שההסבר של רב פפא מתאים להסבר של "חיסורי מחסרא", מפני שאחרי האוקימתא הראשונה הוא מוסיף את הביטוי "אבל ב..." כקישור בין שני חלקי המשפט [=שני חלקי המשנה].
5.
ויש להעיר: רבי אלעזר היה תלמידו של רבי יוחנן, וחי "קרוב" מאד לרבי יהודה הנשיא [רבי יוחנן בילדותו הכיר את רבי יהודה הנשיא]. לכן, נראה לומר שאולי הוא שמע "מקרוב" שבאמת מדובא במשנה במתחלוקת בין תנאים, והוא לא אמר זאת מסברא עצמאית.
רב פפא חי כבר במחצית השניה של תקופת האמוראים והוא, בודאי, אמר את דבריו מכח סברא.
6.
השל"ה מוסיף:
של"ה - כללי התלמוד (ב) כלל רבי
קכב. כשקשיא דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא, לפעמים משיב ואומר נעשה, כלומר התנא הכי קאמר, דיוק של הרישא נעשה כמו הסיפא עצמה ודינו כמוה. ולפעמים אומר תברא, מי ששנה זו לא שנה זו.
והענין, כל היכא דמצינו פלוגתא במקום אחר, אז אומר כאן תברא, אבל כי ליכא פלוגתא במילתא לא.
וכן כתבו [התוספות] בפרק קמא דקידושין דף ה ב) ועיין בתוספות פרק קמא דחולין דף ט"ז (א ד"ה אמר).
הוא אומר שאם באמת יש מחלוקת בין שני תנאים [במקום אחר בש"ס] בנושא שבמשנה, אז עדיף להעמיד את המשנה כמחלוקת - תברא, מי ששנה זו לא שנה זו - אולם לא מצינו כזאת בענייננו.
7.
הדברים לעיל מבוססים על סוגייתנו:
תוספות מסכת חולין דף טז עמוד א:
אמר רבי אלעזר תברא כו' - לא שייך לשנויי הכא הא בשביל שיודח הכותל נעשה כמי שלא ילקה הכותל כיון דאין לו לתלות זה בזה דאין הטעמים שוין דהא דלא הוי בכי יותן בשביל שיודח היינו משום דחשיב כמחובר ובשביל שלא ילקה הוי משום דלא ניחא ליה ולא דמי לנתן הוא ואמרה היא דבפ"ק דקדושין דף ה:) דמשני התם נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא דחד טעמא הוא משום דכתיב (דברים כד) כי יקח איש אשה ולא שתקח את עצמה
ואם תאמר דהכא משמע דפליגי תנאי בתלוש ולבסוף חברו לענין הכשר זרעים
ולרב פפא הוי לכ"ע כתלוש וא"כ מאי קא מבעיא ליה לרב יוסף בפ' המוכר את הבית (ב"ב דף סו: ושם ד"ה בעי) מי גשמים שחשב עליהם להדיח את האיצטרובל מהו להכשיר בהן את הזרעים
וי"ל דלרבי אלעזר דאמר תברא למ"ד מחובר הוי מבעיא ליה דשמא איצטרובל לא הוי מחובר כמו בית.
בפשטות נראה שדברי השל"ה - בסעיף 6 - שמביא את את דברי וס' בסוגייתנו מתאימים רק לענין הרישא שבדבריו ,כשקשיא דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא, לפעמים משיב ואומר נעשה, כלומר התנא הכי קאמר, דיוק של הרישא נעשה כמו הסיפא עצמה ודינו כמוה"
8.
ניתן לראות את הדיון בנושא לעיל בסוגיה הבאה, בגמרא, מנחות דף נה:
אלא פשיטא דאיכא כהן, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן? אין, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן.
אמר רב פפא, שמע מינה: דחקינן ומוקמינן מתני' בתרי טעמי ולא מוקמינן בתרי תנאי.
רב פפא קובע כלל: עדיף לדחוק ולהעמיד 2 חלקי משנה בשתי אוקימתות כדי של תהיה סתירה בין שני החלקים ולא להעמיד כל חלק מהמשנה לפי תנא אחר. העמדת כל חלק כתנא אחר הגיונית יותר מפני שמחלוקת התנאים בין כך כבר קיימת [בסוגייתנו - שם, במסכת מנחות דף נה] במקום אחר [ולא מדובר שהמחלוקת תיווצר במשנה המדוברת עקב העמדת שני חלקיה במחלוקת תנאים]
8.1
ויש להבהיר: הביטוי "טעמי" הכוונה ל"אוקימתא", כלומר, שמדובר במקרה מסויים שהדין המדובר הוא דווקא במקרה זה ולכן הדין שונה במקרה אחר.
9.
כללו של רב פפא נראה הגיוני מפני שהוא כלל פרשני וגורם ל"מיעוט" מחלוקות.
10.
כמו כן יש להדגיש שבמימרא של רב פפא מודגש שכלל זה נכון אפילו שהעמדת 2 חלקי המשנה בשתי אוקימתות היא "דחוק" – כנראה בגלל שאין רמז בטקסט המשנה לאוקימתא זו.
11.
גם בסוגייתנו - חולין דף טז - מדובר ב"רב פפא" שמעמיד כחד תנא - "כולה חד תנא הוא".
12.
כנראה שדבר זה שנוי במחלוקת שיטתית של אמוראים:
12.1
שיטת רב פפא עדיף להעמד המשנה "כחד תנא"
12.2
שיטת רבי אלעזר להעמיד "סתירה" במשנה כמחלוקת תנאים - "תברא, מי ששנה זו לא שנה"
"תברא, מי ששנה זו לא שנה זו" - 13 מופעים בש"ס. מתוכם - 8 מופעים על ידי רבי אלעזר. שאר 5 המופעים על ידי אמוראים שונים.
ויש להשוות לביטוי בש"ס "תרי תנאי אליבא ד..."
13.
אביא רק את ראשי הפרקים לדיון בזה מהספר "בית אהרן", כרך ג, עמוד תקלז ואילך.
אוקימתא בתרי תנאי וחד טעמא או בחד תנא ותרי טעמי
העמדת רישא וסיפא של משנה או ברייתא אליבא דשני תנאים וטעם אחד, או בשני עניינים וטעמים שונים וכתנא אחד.
התוכן:
א. מקור הסוגיא בשבת פ"ו ע"א. ישוב סתירת דרמב"ם דמוקי שם כחד תנא ובמקום אחר בתרי תנאי. וכן סתירת הרא"ש בזה. ישוב דעת רבנו חננאל בשיטת ר' יוחנן דמוקים כחד תנא בשבת פ"ו ע"ב.
ב. בירור טעמיו דר' יוחנן דמוקי בתרי תנאי בהרבה מקומות בש"ס. ושיטת רב דמוקי כחד תנא בכמה מקימות בש"ס.
ג. יישוב פסק הרמב"ם בקדושין ס"ג כר' ינאי דמוקי בחד תנא ותרי טעמי, וראיה דהיכא דהלשון דחוק לאוקמי אפילו בחד תנא וחד טעמא, ניחא טפי לאוקמי בתרי טעמי.
ד. בירור שיטת רב אשי בסוגיות פסחים צ"ח ע"א; חולין ק"ג ע"א, ופ"ג ע"א, וישוב פסקי הרמב"ם בזה. וכן דעת רב יוסף בחולין פ"ג ושאר מקומות .
ה. טעמיה דרבא דמוקי כחד תנא ביבמות י"ג ע"א, מנחות צ"ה ע"א; כתובות ע"ה ע"ב; ב"ק מ"ח ע"ב, וישובי פסקי הרמב"ם.
ו. טעמים של רבא דמוקי כתרי תנאי בעירובין ל"ד ע"ב; ע"ז מ"ג ע"א; וחולין ט"ז ע"א וישוב פסקי הרמב"ם שם.
ז. שיטת רב פפא דמוקי כחד תנא במנחות נ"ה ע"א, וביאור לדעת ר' יוחנן דמצי סבר הכי בסוגיא שם.
ח. אוקימתא בתרי טעמי מתי הוי שינויא דחיקא, ישוב על פרש"י ב"ק מ"ג ע"א.
ט. רשימת האמוראים שסותרים דבריהם, ושאר האמוראים שהולכים בשיטה אחת.
י. כללים וסכומים
