סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

אחריות אישית / רפי זברגר

חולין ל ע''א-ע''ב

 

הקדמה

היום נעסוק בדין של שחיטה לשיעורין. כלומר שחיטה שאינה ''אחידה'', אלא מבוצעת במספר מקומות בגוף הבהמה/עוף. 
 

הנושא

אמר רב יהודה אמר רב: השוחט בשנים ושלשה מקומות - שחיטתו כשרה.
רב יהודה אמר בשם רב כי אם שחטו במספר מקומות, כלשונו של רש''י: שחתך כאן וחזר והתחיל לשחוט למטה או למעלה. כלומר, שחט בצד אחד, ולאחר מכן חתך "שחיטת המשך'' - שחיטתו כשירה . 
כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא.

כאשר רב יהודה אמר מימרה זו בפני שמואל (בר פלוגתא של רב), חלק שמואל על דין זה, וסבר כי שחיטה במספר מקומות אינה כשירה, כיוון שאחד מהתנאים לשחיטה כשירה הוא ''מפורעת'' – גלויה במקום אחד, כלשונו של רש''י, ומכיוון ששחיטה במספר מקומות אינה ''מפורעת'', לכן איננה כשירה. 
ואף רבי שמעון בן לקיש סבר בעינן שחיטה מפורעת. דאמר רבי שמעון בן לקיש: מנין לשחיטה שהיא מפורעת? שנאמר (ירמיהו ט', ז'): חץ שחוט לשונם מרמה דבר.
גם ריש לקיש מסכים לדעתו של שמואל, כי יש לשחוט שחיטה ''מפורעת'' וגלויה, כפי שלמד במפורש מהפסוק בספר ירמיהו, שם מוקשת שחיטה לחץ – כשם שהחץ מהיר ויוצר חתך אחד, כך שחיטה חייבת להתבצע בחתך אחד בלבד. 
מתיב רבי אלעזר: שניים אוחזין בסכין ושוחטין, אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה - שחיטתו כשרה. אמאי, והא ליכא שחיטה מפורעת?
רבי אלעזר מקשה ממשנה בדף שלנו (עמוד ב'), שם נפסק כי שני שוחטים יכולים לבצע את השחיטה במספר מקומות, הלכה הסותרת לכאורה את דינם של שמואל וריש לקיש, שהרי אין שחיטה כזאת נקראת ''מפורעת''. 
אמר ליה ר' ירמיה משנתינו בסכין אחד ושני בני אדם.

רבי ירמיה מעמיד את המשנה בסכין אחד. למרות שישנם שני שוחטים, אך מכיוון שיש רק סכין אחת, השחיטה הינה ''מפורעת''
אמר ליה רבי אבא: אי הכי, היינו דתני עלה אין חוששין שמא יטרפו זה על זה.
מקשה רבי אבא מברייתא אשר הסבירה את המשנה ואמרה כי מכשירים את השחיטה בשני בני אדם, מכיוון שאיננו חוששים ששוחט אחד יטריף את מעשהו של השוחט השני. ועתה ממשיך רבי אבא לנתח את הברייתא:
אי אמרת בשלמא בשתי סכינין ושני בני אדם שפיר, מהו דתימא ליחוש דלמא סמכי אהדדי, והאי לא אתי למעבד רובא והאי לא אתי למעבד רובא - קא משמע לן דאין חוששין. אלא אי אמרת בסכין אחת ושני בני אדם, האי אין חוששין שמא יטרפו זה על זה, שמא ידרוסו זה על זה מיבעי ליה?
חשש לטריפה כפי שהברייתא הסבירה את המשנה, יכול להיות רק אם נאמר שהיו שני סכינים ושני שוחטים, כך שכל שוחט סומך על השוחט השני שישחט רוב סימן, ובפועל אף אחד לא שחט רוב סימן ולכן הבהמה טריפה, אך אם נעמיד את המשנה כדעת רבי ירמיה, שיש רק סכין אחד, אין חשש שכל אחד סומך על השני, כיוון שהם שוחטים באותו סכין, אלא אז צריך להיות חשש אחר של ''דריסה'', שלא שוחטים ע''י ''הולכה והבאה'' של הסכין, אלא ''דורסים'' את הסכין על הסימנים, וכך שוחטים את הבהמה. ומכיוון שהברייתא לא חששה ל''דריסה'', כנראה מדובר בשני סכינים, ואז חוזרת קושייתו של רבי אלעזר על שמואל וריש לקיש, שלכאורה אין צורך בשחיטה ''מפורעת''!
אמר ליה רבי אבין: תני, אין חוששין שמא ידרוסו זה על זה.
רבי אבין מתקן את לשון הברייתא, ואומר כי אמנם מדובר על חשש של דריסה ולא טריפה, והמשנה אכן עוסקת בסכין אחד, כתשובתו של רבי ירמיה. 
 

מהו המסר?

בשאלתו של רבי אבא הזכרנו כי אם שוחטים שני אנשים, יש לחשוש כי כל אחד סומך על השני, וחושב כי השני יעשה שחיטה כשירה ברוב הסימן, אך בסופו של דבר, אף אחד מהם לא יבצע שחיטה תקינה.
על אחריות משותפת כבר נאמר במקום אחר בגמרא (בבא בתרא ק''ד:): קדירא דבי שותפי – לא חמימי ולא קרירי.
כלומר, קדירה של שני שותפים אשר צריך לחמם אותה או לקרר, אם האחריות מוטלת על כתפי שני השותפים, בסופו של דבר הקדירה לא תתחמם ולא תתקרר, כיוון שכל אחד ''יעביר אחריות'' לשותף השני.
למדנו היום כי כדי לבצע מטלה מסוימת, יש לקחת אחריות. ואם יש מנהל טוב, עליו להטיל אחריות על בן אדם אחד לבצע את המטלה, וכך יש סיכוי הרבה יותר גדול שהמטלה אכן תבוצע. אותו בן אדם לא חייב לבצע בעצמו את המשימה, ובהחלט יכול להטילה גם על אחרים, אך עצם הטלת האחריות עליו לביצוע המשימה, מעלה את הסיכוי שהיא תתבצע.
אחריות אישית, היא כאמור משימה חשובה בכל מקום בחיים, ובוודאי בהתנהלות הפנים משפחתית. יש ליצור אווירה של אחריות אישית במשפחה, כך שכל אחד ירגיש מחויבות משותפת, וייקח על עצמו משימות.
כפי שכבר הזכרנו לא פעם בעבר, דוגמא אישית של ההורים, של לקיחת אחריות וביצוע משימות, מעלה גם את ההיתכנות שילדיהם ילכו בדרכם, וגם הם יקחו אחריות על עצמם.
הנושא של אחריות אישית מתחילה כבר מגיל צעיר מאוד. הורה, שלא נותן לילדיו, אפשרות של לקיחת אחריות, ומרגיש כי הוא כל הזמן צריך להיות בשביל הילד ובמקומו, לא עושה טוב, ולא מקנה לילד את התחושה של לקיחת אחריות אישית.
יש להשתדל כמה שיותר, לתת לכל ילד את המרחב שלו, את תחום פעילות ואחריות שלו, כך שאמנם יתפתח ויידע ליטול אחריות גם לאורך כל חיו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר