ללעוס את המידע / רפי זברגר

חולין פה ע''א

הקדמה

אנו ממשיכים במצוות כיסוי הדם. המשנה בדף שלנו דנה, האם גם ב"שחיטות פסולות" יש מצוות כיסוי הדם או שמא אינן חייבות. 
המשנה מונה חמשה מקרים של שחיטה בהם יש מחלוקת תנאים, האם יש חובת כיסוי הדם או לא: 
1. השוחט ונמצאת טריפה.
למדנו בפרק שלישי לעיל, על כל הטריפות של חיות ועופות. אם שחטו, ולאחר מכן מצאו כי הבהמה טריפה, כך שאין משמעות לשחיטה, והבשר אסור באכילה. 
2. והשוחט לעבודת כוכבים.
אם שחט בהמה לשם עבודה זרה, הרי שהבהמה הופכת להיות ''תקרובת עבודה זרה'' ואסור באכילה. 
3. והשוחט חולין בפנים.
לפי רש''י אסור להכניס חולין לעזרה בכל מקרה, ולפי התוספות רק אם הוכנס לשם עבודה זרה. 
המשנה מדברת במקרה שהכניס ועבר על האיסור (כל אחד לשיטתו). 
4. והשוחט קדשים בחוץ.
התורה אוסרת לשחוט קדשים בחוץ בפסוק (ויקרא, י''ז, ד'): וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ. לכן, שחיטה כזו אינה ראויה ופסולה. 
5. חיה ועוף הנסקלים.
חיה ועוף אשר ''עברו על איסור'', בכך שרבעו או שנרבעו, והן אם הרגו בן אדם, הרי שדינם בסקילה. לאחר גמר דינם, הם אסורים בהנאה, ולכן גם שחיטתם אינה ראויה ופסולה. 
בכל המקרים הללו ישנה מחלוקת: רבי מאיר מחייב, וחכמים פוטרים.
רבי מאיר בוחן את פעולת השחיטה לכשעצמה, ומכיוון שבוצעה בכל המקרים הללו ''שחיטה ראויה'', לפי כל כללי השחיטה, הרי שיש חובה לכסות את הדם. לעומתו, סוברים חכמים, שאנו בוחנים גם את ''תוצאות השחיטה'', ומכיוון ששחיטה זו אינה מתירה לאכול את בשר החיה או העוף הנשחטים, לכן, השחיטה ''אינה ראויה'', וכל שחיטה שאינה ראויה, אינה חייבת גם בכיסוי הדם. 
המשנה מסיימת בשני מקרים נוספים, בהם יש הסכמה של שני התנאים (רבי מאיר וחכמים), כי פטורים ממצות כיסוי הדם:
1. השוחט ונתנבלה בידו.
פעולת השחיטה בעצמה אינה נקראת ''שחיטה ראויה'', שכן, אין שחיטה לנבלה. ואם החיה או העוף נתנבלו תוך כדי השחיטה, הרי שלפי כולם שחיטה זו אינה ראויה, ואין חובה לכסות את הדם.
2. הנוחר והמעקר.
בוודאי ובוודאי אם השוחט בעצמו ''קורע'' את הבהמה מהנחיריים עד לחזה (נחירה), או עוקר את סימני השחיטה (עקירה) הרי שאין זו שחיטה ראויה, ולפי כולם אין חובה לכסות את הדם.
 

הנושא

רבי חייא בר אבא, בשם רבי יוחנן מעיר הערה מעניינת מיד בתחילת הגמרא: 
ראה רבי דבריו של רבי מאיר באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים, ודרבי שמעון בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים.
כדי להבין את דברי רבי חייא ניזכר במשנה דומה למשנתנו, אשר למדנו לעיל (פ''א:), העוסקת באיסור ''אותו ואת בנו'':
השוחט ונמצא טרפה, השוחט לעבודה זרה, והשוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה, רבי שמעון פוטר, וחכמים מחייבין. השוחט ונתנבלה בידו, והנוחר והמעקר - פטור משום אותו ואת בנו.
שתי המשניות, זו שלנו וזו המצוטטת מדף פ''א מאוד דומות במבנה שלהם, ועוסקות באותו נושא. האם שחיטה שאינה ראויה מחייבת באיסור ''אותו ואת בנו'' (שם) או שחיטה שאינה ראויה מחייבת במצוות "כיסוי הדם" (אצלנו).
רבי יוחנן המצוטט ע''י רבי חייא, שם לב להבדל הדעות בין שתי המשניות. במצוות ''אותו ואת בנו'' חכמים הם אלו אשר מחייבים בשחיטה שאינה ראויה, ואילו במצוות ''כיסוי הדם'' חכמים פוטרים מלכסות את הדם. 
רבי יוחנן תמה על כך והשיב, כי זו ''זכותו'' של רבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה, ''להחליט'' מהי דעת חכמים, שבדרך כלל נפסקת להלכה. ומכיוון שרבי יהודה הנשיא הכריע בנושא איסור ''אותו ואת בנו'' כמו רבי מאיר (המובא במשנתנו) הוא קבע כי בשחיטה שאינה ראויה אין איסור ''אותו ואת בנו'', ואילו לעניין מצוות ''כיסוי הדם'', הכריע כשיטת רבי שמעון (המובאת במשנה שם), ולכן פסק כי דעת חכמים היא שאין מצוות ''כיסוי הדם'' נוהגת בשחיטה שאינה ראויה. 
 

מהו המסר?

יש לדייק ולומר, כי ''זכות'' זו של רבי יהודה הנשיא אינה נקבעת רק על פי דעתו האישית, אלא יש לומר כי דעת חכמים מבטאת את דעתם של רוב החכמים, וכנראה רוב החכמים פסקו כרבי מאיר ב''אותו ואת בנו'', ופסקו כרבי שמעון ב''כיסוי הדם''. הגמרא בהמשך מסבירה מדוע באמת יש הבדל בדין בין שני המקרים.
אנו לומדים מכך מסר מעניין לחיים. גם אם ''קבענו כללים'' בנושא מסוים, אל לנו ''ללכת לאורם באופן אוטומטי'', אלא יש להפעיל שיקול דעת ולבחון, האם התנאים הם אותם תנאים? האם הכלל באמת מכיל את כל המצבים, או שמא יש ''לעדן'' את הכלל, ולהתאימו לכל מצב משתנה בחיים.
אמר פעם חכם בשם סידני הריס: "מרבית הלומדים מתייחסים לידע כאילו הוא נוזל שיש לבלוע ולא מוצק שיש ללעוס. ואחר כך הם משתאים על שלא קיבלו מספיק תזונה".
כדאי ''ללעוס את המידע'', ותמיד תמיד להפעיל עוד שיקול דעת.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]