ביצוע חוזר עד סיום המטלה / רפי זברגר

חולין קמא ע''א

הקדמה

היום נלמד משנה המלמדת אותנו בין היתר, כי לפעמים יש לשוב ולבצע אותה פעולה שוב ושוב עד אשר נשלימה. 
 

הנושא

שלחה וחזרה אפי' ארבעה וחמשה פעמים – חייב, שנאמר (דברים כ''ב, ז') שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.
המצווה הכתובה בתורה מורכבת משני שלבים: שליחת האם ולקיחת הבנים. המשנה דנה באדם שקיים את החלק הראשון ושלח את האם, אך היא חזרה, וחוזר חלילה. לכאורה היה אפשר לחשוש כי הוא כבר קיים את החלק הזה, וכבר שילח את האם, אך המשנה לומדת מחזרת המילה פעמיים שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח כי יש לחזור ולחזור כל עוד לא לקחו את הבנים, והאם חזרה – יש לשוב ולשלח אותה כל פעם מחדש. 
אמר: הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים – חייב, שנאמר: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם 
לפני קיום המצווה התורה הקדימה את הלאו: כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. 
אפשר היה להבין כי הלאו אוסר עלינו לקחת את האם עם הבנים , אך אם לוקחים את האם לבד, ולאחר מכן משלחים את הבנים, לכאורה אין בעיה ויהיה מותר לבצע זאת, לומדת המשנה מן המילים אֶת הָאֵם כי יש לשלח דווקא את האם ולא את הבנים. 
נטל את הבנים והחזירן לה, ואחר כך חזרה האם עליהן - פטור מלשלח.
דין זה עוסק באדם אשר קיים את המצווה כהלכתה. שילח את האם, ולקח את הבנים, ולאחר מכן החזיר את הבנים לקן, ואז שבה האם לטפל בבניה. מאותו שלב שבו לקח את הבנים כבר אין חובה על האדם לשוב ולשלח אותה, כיוון שברגע זה הפך את הבנים להיות ''מזומנים'' אצלו. מכיוון שכך, כבר אין מצוות שילוח הקן (למדנו לעיל מן המילה יִקָּרֵא כי רק אם אינם מזומנים לו, אלא ''במקרה'' הוא מוצא את האם והאפרוחים או הביצים).
הגמרא דנה במקור הדין הראשון של המשנה, שם למדנו כי יש חובה לחזור, אפילו ארבע וחמש פעמים על שילוח האם:
אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: ואימא שַׁלֵּחַ - חדא זימנא, תְּשַׁלַּח - תרי זימנין?
שואל אחד החכמים את רבא: כיצד אנו לומדים מן המילים שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח כי יש לחזור אפילו ארבע וחמש פעמים על המצוה, אולי כל מילה מלמדת כי יש לשלוח פעם אחת, ולכן סך הכול יש לשלוח רק פעמיים?
אמר ליה: שַׁלֵּחַ - אפילו מאה פעמים, תְּשַׁלַּח - אין לי אלא לדבר הרשות, לדבר מצוה מנין? תלמוד לומר: תְּשַׁלַּח - מכל מקום.
עונה רבא כי לא לומדים את הלימוד מהכפילות של המילים, אלא מן המילה שַׁלֵּחַ לבד אנו כבר לומדים כי יש לחזור ולשלח אפילו הרבה פעמים, עד שהאמא לא תשוב ויוכל לקחת את הבנים. מן המילה תְּשַׁלַּח לומדים דין אחר, כי יש לקיים את מצוות שילוח הקן, גם כאשר עומדת לפנינו קיום מצווה אחרת, כגון שילוח ציפורי מצורע. 
 

מהו המסר

למרות שהמשנה ציטטה את שתי המילים שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח , מכאן לכאורה אנו למדים משתי המילים יחדיו, מלמד אותנו רבא כי לא כך. המקור הוא אך ורק המילה הראשונה שַׁלֵּחַ, וכאמור המילה השניה מלמדת אותנו דין אחר.
פשט המשנה כאמור בהבנת הגמרא בתחילה, שונה מהסברו של רבא, והלימוד הוא מחזרת הפועל ''שלח'' פעמיים, ומכאן למדנו לכאורה כי יש לחזור על פעולה זו כמה פעמים.
אפשר ללמוד מכך מסר חשוב מאוד לחיים - לא להתייאש. נצטווינו לשלח את האם ועשינו זאת. לכאורה, ביחס למצווה זו אפשר היה לחשוב כי ''עשינו את שלנו''. קיימנו את המצווה ואין לנו יותר התחייבויות ביחס למצווה זו. אך התורה והמשנה בהסברה מלמדים אותנו, כי לפעמים יש לחזור, ושוב לחזור על אותה פעולה, למרות שלא נוח, למרות שאין חשק וכדו', אין להתייאש ולהרים ידיים, ולחשוב ''ולשחק אותה ראש קטן''. במקרים מסוימים, כדי להשלים את המטלה, יש לשוב ולבצע אותה פעולה שוב ושוב, עד אשר הגענו ליעד אותו הצבנו לעצמנו.
שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח - לא להתייאש! לסיים את כל המטלות שלנו, אפילו אם קצת מתישות ומייגעות.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]