ברכות התורה / הרב יעקב לויפר

ברכות יא ע"ב

ברכת התורה שאנו אומרים כל יום, מורכבת משלוש ברכות: 'לעסוק בדברי תורה', 'והערב נא', וברכת 'נותן התורה'. שלוש הברכות האלו הן למעשה שלוש דעות חלוקות של אמוראים בדף יא,ב. וכך כתוב שם:

מאי מברך? אמר רב יהודה אמר שמואל: אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה. ורבי יוחנן מסיים בה הכי: הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל.

הגמרא מביאה דעה שלישית: "ורב המנונא אמר: אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה' נותן התורה". לאחר מכן מוסיפה הגמרא "אמר רב המנונא: זו היא מעולה שבברכות, הלכך לימרינהו לכולהו".

יש כאן תמיהה בולטת: אם אכן זוהי מעולה שבברכות, מדוע מסיק רב המנונא שיאמרו את כולן?

כשבודקים בכתבי היד שיש בידינו למסכת ברכות מתקבלת תמונה אחידה: כולם גורסים "אמר רב פפא הלכך נימרינהו לכולהו"! כך גורסים גם הרי"ף והרא"ש, כפי שמציין רעק"א בגליון הש"ס על אתר. וכך מופיע אצל ראשונים נוספים (פסקי רי"ד שם). ומעתה מחוורים הדברים כשמלה: מי שאמר "זו היא מעולה שבברכות" לא אמר "הלכך נימרינהו לכולהו". הנוסח שלפנינו המשמיט את שמו של רב פפא הוא מדפוס שונצינו.

ויש לציין דבר מעניין: ההכרעה "הלכך נימרינהו לכולהו / לתרוויהו", נמצאת בעוד כמה מקומות (ברכות נט: ס. מגילה כא: סוטה מ.) ובכולם רב פפא הוא בעל ההכרעה! גם זה מסייע לנוסח כתבי היד והרי"ף.

ופשוט שגם לפי הנוסח שבדפוסים, אין לקרוא זאת כמשפט אחד שכולו אמרו רב המנונא, אלא רב המנונא רק אמר "זו היא מעולה שבברכות", ואחר כך הוסיף הסתמא־דגמרא "הלכך לימרינהו לכולהו", ואכן כך כותב הצל"ח שם "ולבסוף מסיק סתמא דהש"ס דנימרינהו לכולהו" (אבל מהמהרש"א בחידושי אגדות, משמע קצת שהכל הוא מדברי רב המנונא, וצ"ע), וכן הבינו אל נכון עורכי המהדורות המבוארות של ימינו, שוטנשטיין ומתיבתא. ובאמת בדפוס שונצינו, אבי הנוסח שלפנינו, מופיעה נקודה לפני 'הלכך':


ואגב, קצת תימה שרב המנונא משבח את מקחו ומעיד על עיסתו ואומר 'זו היא מעולה שבברכות'. וראה רש"ש שנדחק לפרש שמדובר בשני אמוראים ששמם רב המנונא. אך מרש"י רואים שלא היה כתוב לפניו 'אמר רב המנונא זוהי מעולה שבברכות', אלא 'וזוהי מעולה שבברכות' בלי איזכור שמו של רב המנונא, כעין זה גורס גם הרי"ף "והא דרב המנונא מעולה שבברכות", כך הוא גם הנוסח בכ"י מינכן 95. ויש כתבי יד (פריס, ניו יורק) הגורסים שרב הונא הוא זה שאמר על דברי רב המנונא 'זו המעולה שבברכות'. מסתבר שהדמיון בין הונא והמנונא הביא למחיקת אחד השמות.