|
השח שיחת חולין
יומא יט ע"ב
"אמר רבא: השח שיחת חולין - עובר בעשה, שנאמר (דברים ו, ז) וְדִבַּרְתָּ בָּם - בם ולא בדברים אחרים, רב אחא בר יעקב אמר: עובר בלאו, שנאמר (קהלת א, ח) כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר".
צריך ביאור מה הוסיף רב אחא בר יעקב בכך שעובר גם בלאו, הרי בין כך ובין כך אין כאן לא מלקות ולא קרבן. ואפילו על מצוות דאורייתא ודרבנן כתב הרמח"ל במאמר העיקרים: "והנה אין הפרש בין חיובנו במצות המבוארות בתורה ובין חיובנו בתקנות החז"ל וגזירותיהם, שכך הרצון לפניו שנשמור המבוארות בתורה כמו שנשמור את אלה, וכך ממרה את פיו העובר על המבוארות כעובר על אלה, ואין הבדל ביניהם אלא במה שהם ז"ל הבדילום, דהיינו שהספקות בדברי תורה יודנו לחומרא, ובדברי סופרים יודנו לקולא".
אלא שכתב בהלכות קטנות למרדכי (מנחות) פרק התכלת רמז תתקמד: (הובא בבית יוסף או"ח יג, ג) "נראה לר"י דמצות עשה דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ולא אמר הכתוב בלשון "לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפים בלא ציצית"... אלא מצות עשה גרידא להטיל בו ציצית ומכל מקום אין הטלית אסור ללבוש וגם אין עובר כיון שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת, ובחול ודאי עובר כל שעה שלובשו בעשה ד'הטל בו ציצית'. וכן במזוזה ומעקה ותדע דאטו בלא מזוזה יאסר ליכנס בבית? אלא בעמוד ועשה קאי ותו לא. ע"כ לשון תוספות".
לפי זה גם מצות "וְדִבַּרְתָּ בָּם - בם ולא בדברים אחרים" אינה במקומות המטונפים ואינה בנשים הפטורות מתלמוד תורה. ואילו איסור לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר באותם הַדְּבָרִים יְגֵעִים הוא איסור עצמי שאינו תלוי בחיוב תלמוד תורה.
וכן צידד בספר תולדת אדם (תורת האדם) בשם רבי זלמן מוולאז'ין (אחי נפש החיים) שאיסור דברים בטלים הוא אפילו במקום שאסור בדברי תורה.
|