סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

חוק כלים שלובים בין טוב ורע / רפי זברגר

ערכין  ל ע''א-ע"ב

  

הקדמה

נלמד משנה מתוך הדף שלנו, העוסקת בחישובים ואופנים שונים של גאולת שדה אחוזה. 
 

הנושא

מכרה לראשון במנה, ומכר ראשון לשני במאתים - אינו מחשב אלא עם הראשון, שנאמר (ויקרא, כ''ה, כ''ז): וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ.
בעל שדה אחוזה מכר לפלוני את אופציית השימוש עד היובל במאה זוז (מנה) , ואותו פלוני מכר לאלמוני את יתרת השנים עד היובל במאתיים זוז. בעל השדה פודה את הקרקע מהמחזיק באותו זמן (הקונה השני), אך פוסקת המשנה, כי ערך הפדיון יהיה לפי מחיר שהוא מכר לראשון (מנה). המשנה לומדת זאת מן המילים לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לו בפסוק, ודורשים שהמחיר יהיה לפי שער המכירה לאיש אשר הבעלים מכר לו. 
מכרה לראשון במאתים, ומכר הראשון לשני במנה - אינו מחשב אלא עם האחרון, שנאמר (שם) וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ - לאיש אשר בתוכו.
במקרה הפוך, שמחיר שהקונה הראשון מכר לשני הוא נמוך יותר (מנה במקום מאתיים), כאן אנו ''הופכים'' את הדין, ומתירים לבעלים לפדות בערך הנמוך שהקונה הראשון מכר לשני, והפעם לומדים זאת מייתור המילה לָאִישׁ ודורשים, כי הכוונה לאיש הישוב כרגע בקרקע, והוא הקונה השני. 
הגמרא לומדת בגזירה שווה מעבד עברי – כשם שבעבד עברי התורה מקילה על העבד אשר פודה את עצמו, כך גם כאן, אנו מקילים תמיד על הבעלים הפודים את שדה האחוזה, כך שהוא פודה תמיד את הסכום הנמוך מבין שני סכומי המכר. 
מכאן עוברת המשנה למספר הלכות המונעות מן הבעלים אפשרות גאולה קרקע במקום קרקע אחרת, או הלוואה. 
מקור הלכות אלו נלמד בגמרא מן הפסוק (שם, כ''ו): וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ.
1. לא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב.

אם מכר שדה קרובה, לא ימכור שדה אחרת רחוקה כדי לגאול את הקרובה. 
2. ברעה ויגאל ביפה.
וכן, לא ימכור שדה גרועה (רעה) כדי לגאול שדה טובה (יפה).
3. ולא ילוה ויגאל.
וכן, אסור למוכר ללוות כסף על מנת לגאול את הקרקע אשר מכר כבר. 
4. ולא יגאל לחצאין.
הלכה אחרונה: אין גאולה בחלקים. אם יש לו לגאול את כל השדה – גואל את כולה, ואם לאו – לא יגאל כלום. 
ובהקדש מותר בכולן, זה חומר בהדיוט מבהקדש.
כל ארבע ההלכות שלמדנו זה עתה עוסקות במכר שדה אחוזה ומבקש לפדותה מיד הקונה. אך אם אדם הקדיש את שדה אחוזתו, מותר לו לגאול את השדה מיד הקדש בכל אחת מהאפשרויות הנ''ל: למכור שדה רחוקה, או שדה גרועה יותר. וכן מותר לו ללוות על מנת לפדות, ואם אין לו מספיק כסף יכול לפדות מן ההקדש חלקים מן השדה. 
הגמרא מביאה לדין של ''גאולה לחצאים'', גם מקור מן הפסוק וגם סברה.
מקור: תנו רבנן (ויקרא, כ''ז, י''ג): וְאִם גָּאֹל יִגְאָלֶנָּה וְיָסַף חֲמִישִׁתוֹ עַל - מלמד שלוה וגואל וגואל לחצאין. 
סברה: אמר רבי שמעון: מה טעם? לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו - שאם הגיע יובל ולא נגאלה, חוזרת לבעלים ביובל, הורע כחו - שאינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין. אבל מקדיש שדה אחוז, הואיל שהורע כחו - שאם הגיע יובל ולא נגאלה יוצא לכהנים, יפה כחו - שלוה וגואל וגואל לחצאין.
רבי שמעון סובר שבמכירת שדה אחוזה, יש צ'ופר לבעל השדה, שהשדה חוזרת אליו אם לא גאלו אותו, אי לכך, "ניתן להרע כוחו'' בכך שנמנע ממנו אפשרות ללוות כסף על מנת לגאול את השדה. לעומת זאת, בהקדשת שדה אחוזה המנגנון הפוך: אם המוכר לא גאל את השדה עד היובל, השדה עוברת לרשות הכוהנים (לשיטת חכמים, בניגוד לשיטת רבי אליעזר שכנראה לא נפסקה להלכה), ולכן נתנו לבעלים צ'ופר באפשרויות לגאול את השדה גם לחצאים ולאו דוקא את כולה. 
 

מהו המסר

נוכל לכנות את סברתו של רבי שמעון (הדורש בכל התורה ''טעמא דקרא" (בבא מציעא קט''ו.)) – ''חוק כלים שלובים בין הטוב והרע''. במקום שיש ''טוב'' מצד אחד, ניתן ''לתבל'' אותו גם ב''רע'' מצד שני, ולהיפך: אם יש רע בצד אחד, ניתן ''להמתיק'' אותו ב''טוב'' מצד שני.
בעצם כל החיים שלנו אנו ''משחקים'' בשילובים מעין אלו, ומנסים לאזן בין הדברים הטובים והדברים הפחות טובים.
בעולם החינוך, "חוק" זה תופש מקום מרכזי. ישנו מתח תמידי בין הורים וילדיהם, מתי, כמה ובאיזה מינון לתת צ'ופרים לילדים, ומתי כמה ובאיזה מינון לחייב לעשות פעולות ומעשים "שלא כל כך נראים לילדים".
לעומת ''חוק כלים שלובים'' שבהם יש "איזון" בין שני הצדדים, בעולם החינוך לא היינו מציעים לשמור על מינון שכזה.
רצוי להשתדל להימנע כמה שאפשר ממתן עונשים ודברים פחות טובים, ולהתמקד על הבנה וביצוע פעולות ומעשים של הילדים מתוך הכרה מצידם שהמעשים הכרחיים, למרות שהם דורשים מהם מאמץ ויזע.
כִּֽי אָ֭דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד ורק בְנֵי רֶ֝שֶׁף (מלאכים) יַגְבִּ֥יהוּ עֽוּף (איוב, ה', ז').


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר