החלט ושכח / רפי זברגר

תמורה לב ע''א

הקדמה

לאחר שלמדנו במשנה הקודמת חומרות שיש בקדשי מזבח וחומרות אשר ישנן בקדשי בדק הבית, מלמדת אותנו המשנה בדף שלנו על הלכות השוות בקדשי מזבח וקדשי בדק הבית. 
 

הנושא

אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית, אין משנין אותן מקדושה לקדושה.
רש''י מסביר כי דין זה מחולק לשתי הלכות:
1. אדם אשר הקדיש דבר מסוים לקדושת דמים, אינו יכול לשנות ולהחיל קדושת מזבח, למרות שיש כאן ''עלייה בקודש'' (קדשי מזבח ברמה יותר גבוהה מקדשי בדק הבית). 
2. גם בתוך "עולם קדשי מזבח" אין לשנות מקדושה לקדושה. למשל: אם הקדיש בהמה לקרבן שלמים, אין אפשרות לשנות את קדושתה, אפילו לקדושת קרבן עולה, הקדושה ב''רמה גבוהה יותר'' (קרבן עולה נקרב כולו, לעומת שלמים אשר רק אימוריהם נקרבים על המזבח). 
ומקדישין אותן הקדש עילוי.
למרות ההלכה הקודמת, יש מקרים מסוימים מאוד בהם ניתן לשנות את ייעודה. למשל, אדם הנודר ''הרי עלי עולה'', הרי שחייב להביא קרבן עולה (התחייבות ''הרי עלי'' מחייבת אותו בכל מקרה). אם מתה הבהמה שהקדיש לעולה, הרי שחייב להביא קרבן אחר. למרות זאת, שווי הבהמה עדיין ברשותו ולכן יכול להקדיש את הבהמה המתה לבדק הבית, וחייב להביא את שוויה לבדק הבית.
ומחרימין אותן.
בהמשך לדין הקודם, כשם שיכול להקדיש לבדק הבית את שווי הבהמה אשר הקדיש לעולה ומתה, כך יכול גם ''להחרים'' את שוויה, ולהתחייב לתת את ערכה לכהן, כדין ''חרם'' אשר למדנו במסכתנו לעיל. 
ואם מתו – יקברו. רבי שמעון אומר: קדשי בדק הבית אם מתו יפדו:
מחלוקת תנאים האם ניתן לפדות בהמות שהוקדשו ונפל בהם מות, גם לאחר מיתתם. תנא קמא סובר שאין אפשרות לפדות (אין אפשרות "להעמיד ולהעריך" אותם לצורך פדיון), ורבי שמעון לא מחייב העמדה והערכה, לכן ניתן לפדותם.
 

מהו המסר

את ההלכה הראשונה במשנה כי אין לשנות מקדושה אחת לקדושה אחרת ניתן להסביר בכמה דרכים:
1. לאחר שאדם הקדיש את הבהמה (או דבר אחר), הבהמה כבר ''שייכת לגבוה'' ולא שייכת לאדם עצמו, לכן אין לו רשות ואין לו יכולת משפטית לשנות את הסטטוס ולהחיל על הבהמה קדושה אחרת. וזאת, על פי הכלל ''אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו''.
2. יש איסור מן התורה לשנות קדושה כנאמר בסוף ספר ויקרא (כ''ז, כ''ו): אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַה' בִּבְהֵמָה, לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ אִם שׁוֹר אִם שֶׂה - לַה' הוּא. הפסוק אוסר להחיל קדושה נוספת על קדושת הבכור, שהרי הבכור הוא כבר ''שייך לה' '' ואין אפשרות לשנות קדושה שאינה שייכת לאדם. ומכאן נוכל ללמוד על כל שאר הקרבנות, כי לאחר שמחילים קדושת מזבח על בהמה, אין לשנות ולהחיל עליה קדושת מזבח אחרת.
3. לעניות דעתי ניתן להוסיף עוד ''הסבר פסיכולוגי'': לאחר שאדם קיבל החלטה מסוימת, במקרה דנן, קדושה על בהמה ברמה זו או אחרת, אנו לא מאפשרים לו לשנות את החלטתו, וזאת כדי שהאדם לא יזגזג בין החלטותיו. בשלב קבלת החלטות האדם יכול לעשות את שיקוליו השונים, האם לעשות כך או אחרת, אך לאחר שקיבל את החלטה, ובוודאי לאחר שיישם אותה, אנו ''לא מרשים'' לו לעשות שינויים. כידוע יש אנשים המתקשים להחליט, וכל החלטה בכל נושא, קטן כגדול, דורש מהם משאבים לא מעטים. הם מתלבטים הלוך וחזור, האם להחליט כך או אחרת, ובהרבה מקרים הם אנם מקבלים החלטה אלא "נסחפים אליה מכורח המציאות".
בפסק של המשנה, מעבר להסברים הראשונים, ישנו מסר מאוד חשוב לחיים: לאחר קבלת החלטה, לא לחשוב שוב ושוב, אולי בעצם ההחלטה הייתה שגויה והיה כדאי להחליט אחרת. יש "לזרום" ולהמשיך הלאה ללא מחשבות על העבר, העוצרות והמעכבות את האדם מלהתקדם בחיו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]