סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קע"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת כריתות
דף ה ע"א

 

אם "נסים הרבה נעשו" בשמן המשחה - כיצד יתכן לעבור על "ובמתכונתו לא תעשו כמוהו"?

 

תנו רבנן, שמן המשחה שעשה משה במדבר משלקו העיקרין (-בישלו את השמן עם שרשי הבשמים עד שקלט השמן מריחם), דברי רבי יהודה. אמר לו רבי יוסי, והלא לסוך העיקרין אינו סיפק (-הלא מדת השמן שהיתה י"ב לוג לא הספיקה אפילו לסוך את השרשים שמידתם מרובה, והיאך היה די לשלוק אותם בשמן), כיצד עושה, הביאו העיקרין ושראום במים (-כדי שיהיו ספוגים במים וככה לא יבלעו השמן), והציף עליהן שמן המשחה וקלט את הריח וקיפחו. אמר לו ר' יהודה, וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה, והלא נסים הרבה נעשו בו מתחלתו ועד סופו, תחלתו לא היה אלא י"ב לוג, ובו נמשח המשכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים וכולו קיים לעתיד לבא" וכו' (ה ע"א).

תוכן תשובת רבי יהודה הוא, כי היו הרבה נסים בשמן המשחה, וממילא אין לתמוה גם בעיקר עשייתו, והגם שבישלו את השמן עם העיקרים, נשאר בו כדי למשוח, כי שמן של נס היה.

הרה"ק בעל ה'הפלאה' זי"ע נתקשה בספרו 'פנים יפות' (פר' כי תשא) לפי דעת רבי יהודה איך יתקיים מה שנאמר בשמן המשחה (שמות ל, לב-לג): "ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קודש הוא קודש יהיה לכם. איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו", הלא לדידיה לא יועיל כלום ברקיחתו, שהרי בוודאי לא ייעשה מעשה נסים במי שעושה שמן המשחה לצורך עצמו, וכאשר יעשה האדם כמתכונתו הלא "לסוך העיקרין אינו סיפק", ואם כן לא יצליח לעשות את שמן המשחה, וכיצד שייך שיזהיר הכתוב: "ובמתכונתו לא תעשו כמוהו וגו'. איש אשר ירקח כמוהו וגו' ונכרת מעמיו", כשבסופו של דבר לא יעשה כמתכונתו.

ומחדש ה'פנים יפות' דעל כרחך צריך לומר שבא הכתוב להזהיר לעשות כמתכונתו גם כשלא יועילו מעשיו, ולכן כאשר יקח האדם את הסממנים ושמן כמתכונת האמורה בתורה, וישלוק השרשים בשמן, וגם אם לא יועילו מעשיו ולא ישאר שמן המשחה - כגון שלא ייעשה לו מעשה נסים - עבר על אזהרת התורה, ויהיה ענשו כרת. וכתב שדבר זה תלוי במחלוקת אביי ורבא במסכת תמורה (ד:): "אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אם עביד מהני, דאי סלקא דעתך לא מהני אמאי לקי, רבא אמר לא מהני מידי, והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא הוא". הרי שלדברי אביי אין לוקין כי אם כשיועיל האדם במעשיו בעברו על איסור תורה, ולדברי רבא לוקים גם כשלא יועילו מעשיו - "משום דעבר אמימרא דרחמנא הוא", ולפי רבא שפיר יתכן לומר, שבשמן המשחה הגם שלא הועילו מעשיו - כי לא נשאר מן השמן כלום אחרי עשייתו, חייב כרת "משום דעבר אמימרא דרחמנא".

ובסיום דבריו העלה עוד בדרך פלפול, דהנה אודות פלוגתת אביי ורבא - אחרי שלא מצאו בגמרא נפקא מינה להלכה ביניהם - הסיקו (שם ו:): "ואלא במאי קמיפלגי אביי ורבא בשינוי קונה", וברש"י: "כגון גוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים, דלאביי קנה ואינו משלם אלא עצים וצמר, ולרבא לא קנה ומשלם הבגדים והכלים". ולפי זה יש לומר שרבי יהודה לשיטתו במס' בבא קמא (ק:), שנחלק עם רבי מאיר בדין שינוי קונה, דרבי מאיר סובר שינוי קונה, ורבי יהודה סובר שינוי אינו קונה (עי' תוס' ב"ק צה: ד"ה בשבח; רשב"א שם צו. ד"ה אלא ש"מ בביאור שיטת ר"י), ולכן מוכרח בדבריו שסובר כדעת רבא "דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא הוא" - גם כאשר לא יועילו מעשיו, ולכן שפיר נעשית שמן המשחה גם באופן שפעמים לא יועילו מעשיו, וחייבים כרת גם כשלא ישאר מן השמן כלום אחרי עשייתו.

בספר 'כתר ישועה' (על מכילתין כאן) בהביאו קושיית ה'פנים יפות' כתב לתרץ בפשטות, כי מה שהזהירה התורה: "ובמתכנתו לא תעשו כמהו", מוסב רק על שיעור הסממנים והשמן, ולא על אופן ריקוחו, שהרי אופן ריקוח שמן המשחה של משה לא נתפרש בתורה כלל - לא כדברי רבי יהודה ולא כדברי רבי יוסי, ועל כרחך אזהרת התורה היא רק על השיעור, ואילו על אופן ריקוחו יודה רבי יהודה שאם ירקח זר את שיעור שמן המשחה האמור בתורה כצורת הריקוח של רבי יוסי יעבור על לאו זה ויהא ענשו כרת.

בספר 'אהל משה' (על מכילתין כאן) העלה עוד בזה, כי לאמיתו של דבר גם בעשיית שמן המשחה לצורך המשיחה מודה רבי יהודה שאפשר לעשותו כצורת הריקוח של רבי יוסי – על ידי שרייתן במים תחילה, וככה שישאר מן השמן שלא בדרך נס, ומה 'שעשה משה במדבר משלקו העיקרין' – מעשה שהיה כך היה, ואין מצוותו בכך דווקא, ולכן זר הרוקחו בצורת ריקוח של רבי יוסי חייב, והוכיח את דבריו מקושיא זו, שהרי לא שייך מעשה נסים לאיסורא, ואיך יתכן לעשות כמתכונתו, וכאמור (וכ"כ בחי' הגרי"ז).

והדברים מבוארים ביתרון ביאור בספר 'מהר"ם שיק' על תרי"ג מצות (מצוה קי) בהביאו קושיית ה'פנים יפות', ועל כך כתב שגם לרבי יוסי אין השרייה חלק מן הריקוח, כי פעולת השרייה אינה כי אם פעולת מניעה, שלא יבלעו העיקרין את השמן, והרי זה כ"מבריח ארי בעלמא", וכדרך שמצינו בחז"ל "מבריח ארי לא כלום הוא", וכאשר שורה האדם העיקרין קודם הבישול לא עשה עדיין שום פעולה, אלא, שרבי יהודה היה סובר שאין צורך לעשות פעולת המניעה, כי במעשה נסים לא נבלעו, ורבי יוסי סובר שלא ניתן לסמוך על הנס, וחובה לעשות פעולת המנע, ולכן בוודאי שרבי יהודה מודה שאם עשה פעולת המנע לא עשה עדיין שום עשייה בריקוח השמן, ואם היה משה רבינו עושה כן בתחילה היה שמן המשחה כשר, אלא שלא הוצרך לעשות כן, אמנם, כאשר זר יעשה כן וישרם תחילה, ואחרי כן יבשל השמן ובסממנים הקצובים הרי הוא עובר על "ובמתכונתו לא תעשו כמוהו", ושפיר חייב עליו בכי האי גוונא (ע"ע חי' ר' ארי' לייב מאלין ח"ב סי' נז).

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר