סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קע"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת כריתות
דף יג ע"א

 

בענין ברכה אחרונה אחר שתיית משקה חם שא"א לשתותו בשיעור כדי אכילת פרס

 

הן ידוע ששיעור שתיית משקים לגבי חיוב ברכה האחרונה הוא רביעית (עי' שו"ע או"ח סי' רי ס"א), וצריך שישתה בשיעור תוך כדי אכילת פרס (עי' מג"א שם. וי"א שבמשקין צריך להיות שיעור כדי שתיית רביעית. עי' משנ"ב שם סק"א). ובכן, דנו האחרונים מה הדין במשקה חם שקשה מאוד לשתותו בבת אחת, ולפעמים אי אפשר לשתותו גם בכדי אכילת פרס, האם חייב לברך ברכה אחרונה אחר השתיה. והרי צדדי השאלה כפי שהובאו בספר 'תוספת יום הכפורים' (יומא פ.): "אכתי נסתפק לנו זה ימים רבים אם אין מברכין על הקאהו"י (-קפה) ברכה אחרונה, כיון דאין אדם שותה רביעית ממנה בבת אחת, אלא שותה מעט וחוזר ושותה מעט, דאינו יכול לשתות בבת אחת מפני חומהּ, ויש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה יותר משתיית רביעית, ולפעמים יותר מכדי אכילת פרס, או דלמא הא דאמרינן דאם שהא בשאר משקין אינו מצטרף, היינו בשאר משקין דיכול לשתותם בבת אחת, והוא לא עשה כן אלא שהא בשתייתם אינו מצטרף, אבל בשתיית הקאהו"י דהיא חמה, ודרך שתייתה בכך כל שהוא כל שהוא - יהיה מצטרף, זהו תורף הספק שנסתפקנו ימים ראשונים, ושמענו שכן נסתפקו חכמים גדולים" (עי' 'שיירי כנסת הגדולה' או"ח סי' רד הגהות הטור ס"ג).

מסוגייתנו במסכת כריתות (יג ע"א) הוכיחו האחרונים, ומכללם בספר 'תוספות יום הכפורים' (שם), שגם בדבר שדרך שתייתו לאט לאט אין מצטרפים לשיעור כדי אכילת פרס. והא לך לשון ה'משנה למלך' (הל' ברכות פ"ג הי"ב. ועי' שו"ת 'מים חיים' להפר"ח סי' א): "שמעתי באומרים לי, שעל שתיית הקאוו"י מברכין לאחריו, ואע"פ שיש מתחלת השתיה עד סוף השתיה יותר מכדי שתיית רביעית או יותר מכדי אכילת פרס - למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, שאני הכא משום דדרך שתייתו בכך, ומצטרף אף שיש יותר מכשיעור מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה, ולי נראה דחילוק זה ליתיה, וראיה ממ"ש רבינו (-הרמב"ם) ז"ל בסופ"ח מהלכות שאר אבות הטומאה וז"ל: 'אשה שהיא ראשון לטומאה ומניקה את בנה, הרי הבן טהור, ולא גזרו עליו טומאה, שאפילו תאמר שינק רביעית, אפשר שיש מתחלה ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס, שהרי אינו יונק בבת אחת', והרי גבי יניקה שדרך שתייתו בכך ואפילו הכי אמרו שאם יש מתחלה ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס אינו מצטרף, וזה פשוט".

מקור דברי הרמב"ם הוא מברייתא במכילתין (שם): "התירו לה למגע טמא מת (-לאשה שנגעה בטמא מת, שהיא ראשון לטומאה) להניק בנה ובנה טהור", ובטעם הדבר אמרו בגמרא: "היינו טעמא דבנה טהור, דספק ינק כשיעור וספק לא ינק, ואם תמצא לומר ינק, ספק ינקו באכילת פרס ספק ינקו ביותר מכדי אכילת פרס", כי אין הבן טמא כי אם כשיונק כשיעור רביעית ובכדי אכילת פרס, ויש כאן ספק ספיקא, כמבואר, והגם שדרך שתייתו של תינוק מעט מעט, עכ"ז אין מצטרף השיעור כי אם בכדי אכילת פרס, ומכאן יש להוכיח לנידון דידן, בשתיית משקה חם לענין ברכה אחרונה, שאין מצטרף שיעור רביעית כי אם בכדי אכילת פרס.

ה'מנחת חינוך' (מצוה שיג אות ה) כתב ליישב דעת הגדולים שחייבים לברך ברכה אחרונה במשקים שדרך שתייתם מעט מעט - גם כשלא היה בכדי אכילת פרס, דהנה שיעור זה של 'אכילת פרס' יש לדון מפאת שני דברים: יש לדונו מפאת מין המאכל, שישנם מאכלים שנאכלים מהר יותר, ושיעור אכילת פרס בהם הוא מהר יותר, וישנם מאכלים שנאכלים לאט לאט - ושיעור כדי אכילת פרס הוא בשיעור גדול יותר, כגון פת חטים נאכלת מהר יותר מפת שעורים. מאידך, יש לדונו מצד טבעי בני אדם, וכלשונו (שם אות ה): "דזה ידוע דאין כל טבעי אנשים שוים, יש ממהר באכילתו ויש מאחר, אם כן ידוע דרך משל אצל אחד שוהה אכילת פרס... רביעית שעה, ובאחד יותר ובאחד פחות, היאך משערינן, אם משערין לפי טבעו, מי שטבעו לאכול הפרס ברביעית שעה כזית שלו או ככותבת מצטרף ברבע שעה, ואם שהה יותר פטור, ובמי שטבעו לאכול בחצי שעה מצטרף וחייב אם אכל השיעור בחצי שעה, ובמי שטבעו לאכול הפרס בחצי רבע שעה אינו חייב אלא אם אוכל בזמן כזה וביותר אינו מצטרף, הכלל כל אחד בדידיה משערינן, או דילמא משערינן הכל באדם בינוני, ואין חילוק בין אנשים כלל, רק השיעור בזמן אכילת אדם בינוני פרס, כשיעור הזה מצרף ולא יותר אף שהוא דרכו לאכול ביותר או בפחות".

והנה כלפי השיעור מצד טבעי בני אדם הסיק ה'מנחת חינוך': "ולכאורה נראה דמשערינן באדם בינוני" (עי"ש ראיותיו), וגם אדם כזה שמאחר באכילתו מצד טבעו, אין מודדים שיעור אכילת פרס - לפי דרכו, כי אם כפי שיעור אכילת פרס של אדם בינוני. אמנם, בשיעור פרס מצד מיני המאכל הסיק: "דכל מאכל ומאכל... משערינן כל אחד בדידיה בכמה זמן נאכל פרס מן המאכל האיסור שאוכל כזית" (עי"ש שמציין לדברי המג"א סי' פ סק"ב. ועי"ש בפמ"ג), א"כ אין הנדון שלפנינו דומה לראיה מהנקת תינוק, כי שיעור הנקת תינוק הוא מצד שהיית בני אדם, שהוא לאט לאט, בשונה משאר בני אדם - ששותים מהר יותר, ובזה הרי משערים כפי שיעור בני אדם בינוני, ולכן הגם שהתינוק יונק בשיעור גדול אין זה נחשב כדי אכילת פרס, כי אינו בשיעור אכילת פרס לבינוני, ושפיר אינו נטמא, ומשא"כ בשתיית קפה או תה, הרי משקים הללו דרך שתייתם היא כך מצד מין המשקה, ולכן שפיר נמדד שיעור כדי אכילת פרס לפי דרך שתייתם - כדעת גדולים הללו.

למעשה כתב ה'משנה ברורה' (סי' רי סק"א): "והנה לענין שתיית טה"ע וקאפ"ע שהדרך לשתותו כשהוא חם וקשה לשתותו בלא הפסק כדרך שאר משקין כי אם מעט מעט יש מחלוקת רבה בין הפוסקים אם צריך לברך ברכה אחרונה... וב'מחצית השקל' וב'חיי אדם' מצדדים שלא לברך, וכן כתב ב'דרך החיים' וכן הוא מנהג העולם, ואנשי מעשה נוהגין שלבסוף שתייתן מניחין כדי שיעור רביעית שיצטנן מעט, כדי שיוכל לשתות רביעית בלא הפסק ולברך ברכה אחרונה, וטוב לעשות כן כדי לצאת אליבא דכו"ע".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר