שורש העניין / רפי זברגר

כריתות יט ע''א-ע''ב
  

הקדמה

למדנו כבר מספר פעמים כי הידיעה היא הקובעת לגבי חיוב קרבן חטאת, כפי שנאמר בספר ויקרא (ד', כ''ג): אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים. נלמד חלקים מתוך המשנה בדף שלנו אשר מגדירה את אותה ידיעה. 
 

הנושא

המשנה מפרטת שלושה מקרים בהם יש מחלוקת תנאים, האם הידיעה שלהם מחייבת קרבן חטאת או שמא לא. 
1. חלב ונותר לפניו, ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל.
גם חלב וגם נותר מחייבים אותם עונשים: כרת במזיד וחטאת בשוגג. האדם עבר בוודאות על אחת משתי עבירות של חלב ונותר, אך לא ידוע לו על איזו מהן עבר. 
2. אשתו נדה ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן ואינו יודע באיזה מהן שגג.
כנ''ל לגבי איסור ערווה של נדה ואיסור אחות. שתי העבירות מחייבות כרת במזיד וחטאת בשוגג. והוא בוודאי בא על אחת מהן, אך אינו יודע על מי מהן. 
3. שבת ויום הכיפורים, ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה.
מקרה זה עוסק במציאות שלא תיתכן בימינו. כיום יש לוח שנה קבוע, ואחד מן הכללים הבסיסיים בלוח הוא: לא אד''ו ראש. כלומר ראש השנה לא יכול לחול ביום ראשון, רביעי או שישי. שהרי אם ראש השנה יחול ביום רביעי, אזי יום כיפור שאחריו יחול ביום שישי. אם ראש השנה יחול ביום שישי – יום כיפור שאחריו יחול ביום ראשון, ואנו מבקשים למנוע סמיכות בין שבת ליום כיפור. אבל בזמן הגמרא, שעדיין לא היה לוח קבוע, וראש חודש נקבע לפי עדים המעידים על ראיית הלבנה יתכנו שנים בהם יום כיפור יחול ביום שישי או ביום ראשון. 
דין זה של המשנה עוסק באדם שעבר עבירה בבין השמשות אשר חל בין יום כיפור לשבת (או בין שבת ליום כיפור). מכיוון שבין השמשות הוא זמן ספק יום ספק לילה, ספק יום שלפניו ספק יום שלאחריו – אין הוא יודע אם עבר על איסור שבת או איסור יום כיפור. על שתי העבירות נענשים בכרת על מזיד, וחייבים חטאת על שוגג (בשבת יש גם דין סקילה בעדים והתראה). 
רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
בכל שלושת הדוגמאות הללו רבי אליעזר מחייב חטאת, שכן לפי דעתו, מכיוון שיש לנו וודאות שהוא עבר עבירה, אין צורך לדעת בדיוק מהי העבירה אותו עבר ולכן חייב. רבי יהושע לומד מן המילים בפסוק אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ כי צריך לדעת בדיוק על איזו עבירה עבר, ואם אינו יודע - אינו יכול להקריב קרבן חטאת. 
אמר רבי יוסי: לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור, שאני אומר מקצת עשה היום ומקצת עשה למחר. על מה נחלקו? על העושה מלאכה בתוך היום ואינו יודע אם בשבת עשה אם ביום כיפורים עשה, או על העושה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה, שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
רבי יוסי חולק מסייג את הדוגמא השלישית, וקובע שאם המלאכה בוצעה בין השמשות שבין שבת ליום כיפור, הרי שלפי כולם (רבי אליעזר ורבי יהושע) פטור. כיוון שזמן בין השמשות אינו מוגדר כלל וכלל, וייתכן שחלק ממנו שייך ליום שלפניו, וחלק אחר שייך ליום שלאחריו. לכן, אם עשה מלאכה בזמן זה, ייתכן שחצי עבירה שייכת ליום אחד (שבת למשל), והחצי השני ליום השני (יום כיפור למשל). ומכיון שאין מחברים חצי מלאכה משבת עם חצי מלאכה מיום כיפור – לפי כולם צריך להיות פטור. ומוסיף רבי יוסי ואומר, כי מחלוקת התנאים בזמן שעבר עבירה בזמן וודאי, שבת או יום כיפור, אך אינו יודע מתי עבר. מקרה נוסף, שעבר באופן וודאי על איסור, אך אינו יודע איזה איסור. בכל המקרים הללו רבי אליעזר מחייב, שהרי המה נפשך עבר איסור, ורבי יהושע כאמור, מחייב ידיעה וודאית על איזה איסור עבר. 
אמר רבי יהודה: פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי.
רבי יהודה מתייחס לדבריו הקודמים של רבי יוסי וקובע, כי אם עבר איסור וודאי, אך אינו יודע על איזה איסור עבר, נפטר גם מאשם תלוי. הגמרא מסבירה את דינו וקובעת כי אשם תלוי מביאים רק במקרה של יש ספק אם עבר על איסור או לא, אבל אם בוודאי עבר על איסור, פטור מאשם תלוי. 
 

מהו המסר

נתייחס לדברי רבי יהודה הראשונים במשנה (בהמשך המשנה יש עוד התייחסות של רבי יהודה), ביחס לפסקו של רבי יוסי. אמרנו כי רבי יהושע פוטר (לפי הסבר רבי יהודה) במקרה שעבר באופן וודאי על איסור שבת או יום כיפור, אך אינו יודע האם על איסור שבת או איסור יום כיפור. הוסיף רבי יהודה כי ישנו פטור גם מהבאת אשם תלוי, כשם שפטור מקרבן חטאת.
יש לשים לב להבדל מעניין בין שני הפטורים הללו: הפטור של קרבן חטאת הוא משום שאין "מספיק" ידיעה, שהרי רבי יהושע מחייב ידיעה ברורה על איזה איסור עבר, וכאן אינו יודע האם עבר על איסור שבת או איסור יום כיפור. אך הפטור של אשם תלוי הוא בגלל שיש ''עודף'' ידיעה. שכן, אשם תלוי מתחייבים במקרה שלא ידוע אם עבר על איסור או לא. כאן, ידוע בוודאות כי עבר על איסור אך לא ידוע האם על איסור שבת או על איסור יום כיפור.
נמצאנו למדים כי ידיעת השורה האחרונה של ההלכה אינה מספקת. ידיעה כי פטורים גם מקרבן חטאת וגם מקרבן אשם תלוי, לשיטת רבי יהושע אליבא דרבי יהודה, אינה מלמדת אותנו דיו, איך להתמודד עם מקרים דומים בעתיד.
שהרי אם הפטור נובע מחוסר ידיעה (חיוב קרבן חטאת) הרי שכדי ''להשלים את החסר'' החוטא חייב "להוסיף ידיעה", ולהבחין לאיזו איסור מתייחס המעשה. לעומת זאת, בפטור הנובע מעודף ידיעה (חיוב קרבן אשם תלוי), הרי שכדי לחייב בקרבן, יש לגרום למצב של ''הפחתת ידיעה'' עד כדי ספק האם עבר את האיסור או שמא לא.
כמו בסוגיה שהעלינו זה עתה, כך גם ''בחיים הרגילים''. רצוי להבין בכל מיני מצבים את ''שורש העניין'', את המניעים והסיבות השונות שהביאו אותנו למצב מסוים, או להחלטה מסוימת. שכן, הבנת המניעים תסייע לנו להסיק מסקנות במקרים דומים גם בעתיד.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]