גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ק"פ, מדור "עלי הדף"
מסכת כריתות
דף יח ע"ב
חובת עינוי ביום הכיפורים - מערב ועד ערב או בכל רגע ורגע?
כתב ה'ערוך לנר' במכילתין (יח ע"ב): "יש לחקור בחולה שמסוכן והוצרך לאכול יותר מככותבות ביום הכיפורים, אם אחרי כן מותר לאכול ביוה"כ זה, אפילו אין כאן סכנה עוד, אי נימא כיון שלא שייך בו עוד 'תענו את נפשותיכם', דמשאכל כבר אינו מעונה, אם כן אין עליו עוד חיוב עינוי יוה"כ, או נימא דמצות 'תענו' הוי כל רגע ורגע. אכן הסברא נוטה כשיטה ראשונה, כיון שכבר אכל ומיתבא דעתיה אין שייך עוד אצלו עינוי". והוכיח מהא דמבואר בגמרא שכפרת יוה"כ במקום הבאת אשם תלוי, ומחלקות לחטאות, והיינו, שאם עבר האדם פעמיים על דבר ששגגתו חטאת, עליו להביא שתי חטאות, ועל כך "אמר ליה רבא בר חנן לאביי, מה אילו אכל כזית חלב שחרית ביום הכפורים וכזית חלב במנחה ביוה"כ, הכי נמי דמיחייב שתי חטאות", כי כפרת יוה"כ היתה בין שתי האכילות. וכתבו התוס': "הא דנקט חלב שחרית ביוה"כ, ולא נקט מילתא דהיתר, וחייב קרבן עבור יוה"כ עצמו, דאסורה באכילה, דאם כן צריך למינקט ככותבת - שהוא שיעור אכילת יוה"כ, ונקט שיעור זוטא, ולכך נקט כזית חלב שהוא פחות" (עי' 'שיטה מקובצת' אות כ בשם הרא"ש).
וכתב ה'ערוך לנר', שתירוץ התוס' לכאורה דחוק הוא, שהרי כל זה בכלל הקושיא - מה אילו אכל מאכל היתר ככותבת שחרית וככותבת במנחה ביוה"כ - האם יתחייב שתי חטאות, ולאיזה צורך נקטו שאכל שיעור כזית דווקא. אמנם, לאור החקירה הנזכרת יובן שפיר מדוע נקטו באכל כזית חלב פעמיים - בשחרית ובמנחה, כי במאכל של היתר לא יתחייב באכילתו השניה, שהרי אחרי שאכל בשחרית - כבר אין עליו מצות עינוי בהמשך היום וליתא לחיוב חטאת על אכילתו השניה - גם כשתהיה ידיעה בינתיים, ומכאן יש הוכחה כצד זה של החקירה שמי שכבר נאלץ לאכול ביוה"כ, שוב לא שייך בו מצות עינוי, שהרי אחרי שאכל פעם אחת כבר אינו מעונה.
ואמנם שאלה זו העלה גם בספרו שו"ת 'בנין ציון' (סי' לד. מובא בביאור הלכה סי' תריח ס"ח), והביא הוכחה זו, אך להלכה כתב: "אבל מה אעשה שהתוס' לא סבירא להו כן, שדחקו לתרץ דלכך נקט חלב ולא היתר, דאם כן הוי צריך למינקט ככותבת שהוא שיעור אכילת יוה"כ, לכך נקט כזית חלב שהוא פחות. הרי דפשיטא להו להתוס' דאע"פ שאכל שחרית מ"מ יש חיוב כרת וחטאת למי שאכל שנית ביוה"כ, ובאשר לא מצאתי חולק על זה צריך לחוש לדבריהם, ולכן צריך לשער באכילת חולה ביוה"כ, שלא להאכילו... רק מה שמספיק להוציאו מספק סכנת נפשות, וקשה מאד לשער כן בכל אכילה ושתייה שיותן לחולה, ותמהתי שלא ראיתי לאחד מהפוסקים ראשונים ואחרונים שהעיר על זה במה שנוגע לאיסור חמור דכרת, וצריך זהירות ובקיאות יותר מעיקר היתר אכילה, שלזה יספיקו דברי הרופא שצריך להאכילו דרך כלל, אבל בענין זה צריך לשער דרך פרט בכל אכילה ואכילה".
כעין שאלה זו ישנה בשו"ת 'הר צבי' (או"ח ח"א סי' קנה): "נסתפקתי במי שנעשה בר מצוה באמצע יוה"כ בעיצומו של יום, אי חל עליו חיוב צום על שעות הללו שנתחייב בהם בכל המצות, דבלשון הפסוק (ויקרא כג, לב) 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם' - יתכן לומר דדוקא כל שאני קורא בו 'מערב עד ערב' חייב, אבל זה שאין אני קורא בו 'מערב עד ערב' לא נתחייב כלל בצום יוהכ"פ הזה, ודבר זה יצוייר באופנים שונים: בגר שנתגייר וטבל לגירות בחצי יוה"כ עצמו, וכן לפי מה דנחלקו הפוסקים במנין שנות גדלות דאדם אי בעינן נמי מעת לעת לשעות דוקא, והמעת לעת נגמר באמצע יוהכ"פ, וכן מי שהיה חולה שיש בו סכנה ואכל ואחרי כן הבריא, אי חל עליו חובת הצום כשהבריא באמצע היום. והלום ראיתי ב'ישועת יעקב' (סי' תרח סק"א): 'אם נעשה גדול באמצע יוה"כ נלענ"ד כיון דרשאי לאכול מקצת היום אין כאן תענית 'מערב עד ערב', כיון שכבר אכל ושתה היום, איך יתכן שבאמצע היום כשנעשה גדול יתחיל להתענות הרי אין כאן תענית כלל, דתענית בעינן שיהא מעת לעת', עכ"ל".
ואחת הראיות שהביא לזה היא דברי התוס' שלפנינו, וכמ"ש ה'ערוך לנר', מדלא תירצו על קושייתם, שבאכילה השניה כבר אינו חייב מצד אכילת יוה"כ, משום שכבר לא שייך שיתקיים בו 'מערב ועד ערב', מוכח שחובת העינוי היא על כל רגע ורגע, ואין רגע אחד תלוי בחבירו, ושלא כדברי ה'ישועות יעקב' הנזכרים, ולכן הסיק: "ומהאי טעמא גם חולה שצריך לאכול - צריך שידע בכל אכילה ואכילה שאוכל בשביל סכנת נפשו, וכל שעה שאינו זקוק לאכילה אהדריה קרא לאיסורו".
אמנם, כלפי דברי ה'ישועות יעקב' כתב ב'הר צבי' שיתכן שאינו דומה לנידון דסוגיא דידן: "אך קצת יש לחלק בין דברי התוס' כריתות, שהאכילה הראשונה נמי היתה באסור, והאי גברא נתחייב מ'ערב עד ערב', לכן חייב על כל אכילה ואכילה, ואין זה ראיה על זה שאכילתו הראשונה היתה בהיתר, דיש מקום לומר דמכיון דלא נתחייב מערב עד ערב אינו חל עליו שום חיוב על מקצת היום", והיינו, כי קטן שנתגדל - שלא נתחייב כלל בחיוב ד'מערב ועד ערב', אינו מתחייב באמצע יוה"כ, אכן, מי שנתחייב כבר מבערב, אלא, שהותרה לו מפאת סכנה, או שעבר ואכל באיסור, עדיין מוטל עליו לאחר מכן חובת עינוי - גם כשאכל מתחילה.
ובעיקר החקירה נקטו הרבה אחרונים בפשיטות, שבכל רגע ורגע ביום הכיפורים ישנה חובת עינוי כשלעצמו, וגם במי שאכל כבר, כגון חולה שיש בו סכנה, או בעבר ואכל, יש עליו חובת עינוי ואסור לו לאכול שוב. כן נקטו ה'מנחת חינוך' (מצוה שיג אות יח), ה'שואל ומשיב' (רביעאה ח"א סי' כ וע"ש שתמה על הערל"נ) ה'מהרש"ם' (שו"ת ח"ד סי' קמה), וכן מוכח בשו"ת 'חתם סופר' (או"ח סי' קעב).
