מודה רבי עקיבא לרבי טרפון
כריתות כב ע"א
"אמר רבי עקיבא: נראין דבריו במעילה מעוטה, הרי שיבוא לידו ספק מעילה במאה מנה, לא יפה לו שיביא אשם בשתי סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה. מודה רבי עקיבא לרבי טרפון במעילה מעוטה".
מכך שאמרו: "מודה רבי עקיבא לרבי טרפון" ולא אמרו: "מודים רבי עקיבא ורבי טרפון" מבואר שרבי טרפון אינו מודה לרבי עקיבא במעילה מרובה.
וצריך ביאור מה סברת רבי טרפון, וכי יביא ספק מעילה במאה מנה?
אלא "דרבי טרפון דעשיר גדול היה" (מסכת נדרים דף סב ע"א) עבורו מאה מנה חשובים כשתי סלעים בלבד. ומצינו לו לרבי טרפון בהלכותיו שלא היה חושש לעוניים של אחרים, במסכת שבת דף כו ע"א: "רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין, ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט? אלא: אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין". וכך דרכם של חכמים, כדברי רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן בענין שיעור סתירה במסכת סוטה דף ד ע"ב: "כל אחד ואחד בעצמו שיער".
ואילו רבי עקיבא גבאי של צדקה היה (רש"י בבא מציעא דף יא ע"ב), ואצל עניים בודאי לא נראין דבריו של רבי טרפון במעילה מרובה.
